פרשת כי תצא מלחמת עמלק מלחמת היצר שמביאה השראת שכינה

קרבת ה' על ידי זכירת עמלק ומלחמה ביצר הרע

פרשת כי תצא

הפרשות מלוות אותנו ומכינות אותנו לקראת ראש השנה יום הכיפורים.

הזכרנו בשבועות קודמים שכל מטרתנו בימי אלול אלו הם להחזיר את הקשר והחיבור בין עם ישראל לקב"ה, לחדש את האהבה.

מי הרחיק את האהבה?

מי הפריד ביננו לבין הקב"ה?

חלק מהמלחמה היא להגדיר את האויב ולהבין את דרכי פעולתיו.

דברים כה (יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

מדוע הייתה מלחמת עמלק ביציאה ממצרים?

שמות פרק יז (א): וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְקֹוָק וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם:

מבאר רש"י: שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות.

(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: 

מיד אח"כ -

 (ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

ילקוט שמעוני שמות יז - רסא: "בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתוב אומר 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה' התחיל הקב"ה צוח 'על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה''. אמר רבי לוי למה היו ישראל דומין לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו, פעם ראשונה ושניה ושלישית. ראה הבן אדם אחד, אמר ליה: ראית את אבא? אמר לו: שוטה אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה: ראית את אבי? מה עשה אביו השליכו מעל כתפו בא כלב ונשכו.

כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בשבעה ענני כבוד שנאמר יסובבנהו יבוננהו. בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי חייכם שאני מודיע לכם הרי הכלב בא ונושך אתכם. ואי זה? זה עמלק שנאמר ויבוא עמלק פרח כהדין זחלא".

סילוק השכינה מתוכנו "פינוי מקום" לעמלק...

התורה כתבה לנו את הטעם בצורה ברורה מיד בסוף מלחמת עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

מבאר רש"י: נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם.

ממשיכים חכמינו במדרש ואומרים: "משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב. כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק" (שמעוני שמות יז - רסא).

באה התורה בפרשה שלנו ואמרת לנו לזכור את שעשה לנו עמלק ששכחנו את ה'.

היוצא מהמדרש המופלא הזה הוא, שכל מציאות עמלק באה מתוך שכחת ה'.

מאיתנו שואב עמלק את כוחו הגדול להסתיר את שם ה' בעולם. ולכן אם נזכור את שם ה' – נבטל את כוחו של עמלק ונקדש שם שמים ברבים.

מי זה עמלק?

"הוא עמלק הוא יצר הרע"

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: כשבאת לצאת מהמייצרים מתוך המכשולות והעוונות,  בעת חולשה זו קפץ עליך יצר הרע.  

(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ (ביציאה) בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים (בכל נקודות התורפה) אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ למה אתה חלש?! למה הוא הצליח להשתלט עליך? כי אתה וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: כמו שהבנו את הפסוק שניזכר לעיל : לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:

(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

הגדרנו מי האויב – עמלק, הוא יצר הרע.

דרכי פעולותיו – זיהוי נקודת חולשה של ריחוק מה' רפיון בקיום המצוות – זו פרצה שקוראת לו להכנס.

כיצד נלחם בו?

התורה מצווה אותנו לזכור את מעשה עמלק, יש הבדל בין זכירה לשמירה. "שמור את יום השבת – דהינו שב ואל תעשה, אל תחלל שבת. "זכור את יום השבת" – קום עשה. כנ"ל במלחמת עמלק –קום עשה תתקוף אותו אל תמתין לו שיבוא אלך, אלא תקדים אותו.

(כעין מלחמת יהונתן בן שאול ונערו נגד הפלשטים – אם הם לא יוצאים מהמגננה שלהם סימן שהם מפחדים ואנחנו ננצח אבל אם הם יוצאים לתקוף  - הם ינצחו)

מה המלחמה?

אומרת הגמרא: "אם פגע בך מנוול זה – מושכהו וקחהו לבית המדרש".  כלומר אם פגע בך היצר הרע, כנרא התרחקת מבית המדרש – בית ה', התרחקת מקיום המצוות. ולכ הדרך לגבור עליו היא דבקות בהם, לימוד תורה וקיום מצוות.