יום רביעי, 28 בנובמבר 2018

הדרכה למעשה לימי החנוכה




לפני ההדלקה:

·         אין להתחיל סעודה או להתחיל מלאכה כל שהיא חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות שמא יגרר בעסוקיו וישכח להדליק. אבל פרות וירקות וכדו' מותר לאכול.
·         אם התחיל במלאכה לפני ההדלקה – יפסיק וידליק נרות.
הדלקת נרות:

·         נשים: גם נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, משום שגם הן היו באותו הנס.
·         מנהג הספרדים: רק אחד מבני הבית מדליק לכולם.
ילדים – שרוצים להדליק חנוכיה לעצמם, יכולים להדליק ואף לברך על ההדלקה, אבל יקפידו להפריד בין כל החנוכיות.
·         מנהג האשכנזים: אם אפשר, כל אחד מבני הבית מדליק לעצמו. ויקפידו להפריד בין החנוכיות.
·         ישתדלו בני הבית שאינם מדליקים לעמוד ליד המדליק בזמן ההדלקה לענות אמן ולכוון לצאת ידי חובה.
·         מי שלא נמצא בבית כגון: חייל/בחור ישיבה: ספרדי – אביו מדליק עליו בבית, ובמקום שישן ידליק בלי ברכה או ישתתף עם חבר בשמן. לדעת הרב עובדיה – פטור מלהדליק. אשכנזי – מדליק ומברך במקום שנצא בו.

דיני הנרות:

·         כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה.
·         מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית זכר לנס.
·         נרות החנוכה צריכים להיות ראויים לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
·         אם הנרות היו ראויים לדלוק חצי שעה ולאחר ההדלקה כבו, אין צריך לחזור ולהדליקם, שבהדלקה התקיימה המצווה.
·         הדליק את הנרות בחוץ, במקום שלא יוכלו לדלוק חצי שעה, ובאה הרוח וכיבתה את הנרות – צריך לחזור ולהדליק, אך לא יברך.
·         אסור להשתמש באור הנרות, ולכן לכל חנוכיה מוסיפים שמש.
·         שאריות הפתילות והשמן אסור להשתמש בהם. ונהגו לשמור אותם ולשרפם בשרפת חמץ, או להשליכם בכבוד לפח.


סדר העמדת הנרות והדלקתם:
·        
 המדליק עומד מול החנוכיה. את הנר הראשון יניח בצד הימני של החנוכיה. ובכל יום יוסיף את הנר החדש משמאלו, ואת הנר החדש ידליק ראשון.
·         כשמדליק בפתח הבית - הנר ביום הראשון יהיה הנר הקרוב לפתח.


מקום ההדלקה:

·         בית פרטי: מצוה להניח את הנרות צמוד לפתח הבית מבחוץ מצד שמאל, כדי שיהיה מוקף במצוות (מזוזה מימין, ונר חנוכה משמאל).
כשפתח הבית אינו נראה מהרחוב יש אומרים שידליק בחלון הבית הפונה לרשות הרבים, והמהדר ידליק גם בפתח הבית.
·         בניין מגורים: אדם שגר בקומות הנמוכות בתוך עשרים אמה (9.6 מטר) מרשות הרבים-  ידליק בחלון הפונה לרשות הרבים כדי שיראו בחוץ. וידליק באופן שגם בני ביתו יראו.
אדם שגר בקומות גבוהות למעלה מעשרים אמה – כמה אפשרויות בידו: 1. להדליק בתוך הבית צמוד לפתח הבית משמאל הנכנס 2. בחלון הפונה לרשות הרבים אך חובה שיראה גם לבני הבית. 3. על השולחן בבית.
הרוצה להדר – ידליק אחת בפתח ביתו ואחת בחלון ויברך על הנרות שבפתח ביתו.

·         בבית שיש לו חצר עם חומה ושער ידליק בפתח השער משמאל, ואם אין מזוזה בשער ידליק מימין הנכנס בשער.
·         בית שמדליקים בו כמה חנוכיות יקפידו להבדיל ביניהם שתהיה כל חנוכיה ניכרת. ויותר טוב שידליקו במקומות שונים כגון בחלון הפונה לרבים או על השולחן בבית.

גובה הנרות:

·         גובה הנרות צריך להיות למעלה מג' טפחים (24 סנטימטר) עד גובה 20 אמה (9.6 מטר).
·         טוב שתהיה השלהבת נמוכה מי' טפחים (80 סנטימטר) ועל פי הקבלה נהגו בין שבעה לעשרה טפחים.

זמן ההדלקה:

·         זמן ההדלקה: מיד בצאת הכוכבים. ולנוהגים כגר"א – בשקיעת החמה.
·         תפילת ערבית: הרגיל להתפלל ערבית בצאת הכוכבים תפילת ערבית קודמת, ואחר ערבית יזדרז לביתו להדליק.
·         איחור בהדלקת נרות: אם לא הדליק בזמן יכול להדליק כל הלילה נרות בברכה, ויש אומרים שלא יברך אלא אם כן יש עמו אדם נוסף או שזו שעה שעדיין עוברים ברחוב ויראו את הנרות.
·         הדלקה לפני שקיעה: אדם שיוצא מביתו לפני שקיעה ויודע שלא יחזור עד מאוחר בלילה יכול להדליק החל מארבעים דקות לפני שקיעה, ובלבד שיהיו הנרות דולקים לפחות חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
·         יום שישי בערב (ליל שבת): אסור להדליק בצאת הכוכבים! ולכן ינהג כך: לפני הדלקת נרות שבת ידליקו נרות חנוכה בנרות גדולים שיספיקו לדלוק לפחות חצי שעה אחר צאת הכוכבים. (הנרות הקטנים הרגילים אינם מספיקים לכך)
ראוי להתפלל מנחה לפני הדלקת נרות חנוכה.
·         מוצאי שבת: לאחר תפילת ערבית מבדילים כבכל מוצאי שבת ולאחר ההבדלה מדליקים נרות חנוכה.

מתארח בשעת הדלקת נרות בבית אחר:

·         ישן שם (כגון בשבת): ישתתף בתשלום מועט עם בעל הבית בבעלות על השמן או שבעל הבית יָקנֵה לו חלק בשמן. אשכנזים – גם האורח מדליק חנוכיה.
·         ישן בבית אחר: מדליק בדירה שישן בה.
·         ישן בביתו: ישתדל להדליק בביתו בזמן, ואם נשאר עד מאוחר יכול להדליק כל הלילה.
·         אם מתעכב עד מאוחר ונשאר לאכול בבית מארחיו, לפני שיאכל יעשה לעצמו תזכורת שלא ישכח הדלקת נרות.

מלאכה לנשים אחרי הדלקת נרות:

·         נהגו הנשים לא לעשות מלאכה למשך חצי שעה אחר הדלקת נרות. מלאכות כגון: כיבוס, גיהוץ תפירה וכיוצא בזה

על הניסים והלל:

·         בתפילת העמידה וברכת המזון מוסיפים 'על הניסים'.
·         שכח לומר 'על הניסים':
נזכר קודם שאמר שם ה' בסיום הברכה - חוזר.
לאחר שאמר שם ה' – אינו חוזר, וטוב להוסיף 'על הניסים' בברכת 'אלוהי נצור' ובברכת המזון ב'הרחמן'.
·         הלל: נשים- מברכות על ההלל. ולדעת הרב עובדיה: לא מברכות.


סדר הדלקת נרות חנוכה:

 לפני הדלקת הנרות מברכים 'להדליק נר' ו'שעשה נסים':
בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

ובערב הראשון מוסיפים את ברכת 'שהחיינו':
בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

ומדליק הנרות, ואומר:
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנחנו מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ. עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה. הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ. וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד. כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ וְיְשׁוּעותֶךָ.

שנזכה לראות כהן מיטיב את הנרות בבית המקדש במהרה בימינו.
חנוכה שמח
הרב אליעד בן-דוד
0505883671

יום חמישי, 22 בנובמבר 2018

יעקב וישראל


בפרשה שלנו מסיים יעקב אבינו את גלותו וחוזר לארץ אבותיו. התהליך הזה בא לידי ביטוי בהחלפת שמו מיעקב לישראל.

"וישלח יעקב מלאכים לפניו" כותב רש"י: מלאכים ממש. למה היה צריך?

בהמשך יעקב נאבק עם שרו של עשיו "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך? ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".

רש"י מבאר מה רצה יעקב מהמלאך, למה כ"כ התעקש איתו שיברך אותו: (כט) לא יעקב - לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, בכה המלאך ויתחנן לו, ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שידבר עמנו שם, ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו (פסוק ל) ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה:
הושע: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים:
(ה) וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ:

ישעיה מ,ד: וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר - מיעקב יהפך לישראל
מצודות: העקוב - דרך המעוות יהיה מישור:
עד כה יעקב השיג את ברכותיו בדרך ערמומית ועתה מודה לו שרו של עשיו בברכה.
וכן למחרת כשפגש את עישיו אומר לו עשיו: "יהי לך אשר לך" לאחר שניצח יעקב את המלאך, עכשיו מודה לו עשיו בפה מלא ונותן לו את הברכה.
וכן בהמשך הפרשה אנו רואים שעשיו אוסץ את משפחתו ומפנה את הארץ ומשאיר אותה ליעקב.

















והיה העקוב למישור

אור קטן או אור איתן:




יעקב אבינו סוף סוף חוזר לארץ מגורי אביו אחרי שנים של גלות בעל כורחו. אולם שמחת החזרה מהולה בחשש, יעקב יודע שעשיו אחיו בדרך לקראתו והוא חושש שמא הוא עדיין כועס עליו וירצה לפגוע בו. 

לקראת הפגישה יעקב מתכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. יעקב שולח מתנות פיוס לאחיו לפני הגעתו לארץ למצוא חן בעניו. 
במקביל הוא נושא תפילה בענוה ואומר קטנתי ואיני ראוי לכל החסדים שעשית עימי עד עכשיו, אבל בבקשה הצילני מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו. 
דבר שלישי שמתכונן אליו יעקב הוא מלחמה. הוא חוצה את העם אשר איתו לשני מחנות, שאם יבוא עשיו אל המחנה ויכה אותו יהיה המחנה הנשאר לפליטה. בלילה האחרון לפני המפגש מעביר יעקב את נשיו, שפחותיו, ילדיו ואת כל רכושו מעבר לנחל.
כשמסיים יעקב להעביר את כולם הוא חוזר לבדו ומתעכב ללקט פחים קטנים, שאריות של כלים קטנים חסרי חשיבות שאחרים היו מוותרים עליהם בקלות. 

אבל יעקב לא, הוא מסתכן ונשאר מאחור כדי לאסוף אותם. מהתעקשות זו של יעקב לחזור לכלים קטנים ובעלי חשיבות קטנה, אנחנו לומדים מוסר חשוב לחיי היום יום שלנו: במהלך החיים יוצא לנו לפגוש נשמות שונות. יש נשמות שצולחות את המסלול עוברות את המכשולים את הנהר וממשיכות הלאה. 

יש נשמות שמתקשות ונושרות בדרך ונשארות מאחור, אבל עם קצת מאמץ אנחנו יכולים לעזור להם לחזור למסלול ולהיות גדולות עם עתיד מבטיח. ויש נשמות רחוקות שנראה שאבדה תקוותם לחזור לדרך הישר, ונטייתנו היא אולי להתיאש מהם ולהשאיר אותם מאחור, במחשבה שהם לא יוכלו לתקן עוד את דרכם... 

יעקב אבינו לא חושב כך, לא כך הוא חונך בבית אבא. הוא חוזר אחורה ומתאמץ ומסתכן כדי לאסוף את כל הנשמות הרחוקות הנידחות האלו, יעקב רואה בתוך הכלי את האור הקטן, את נקודת התקוה הקטנה שמאירה בהם, ומתאמץ בשבילם כי הם חשובים בעניו. 

יעקב אבינו לא מתייאש הוא מאמין בהם ובטוח שיש להם תקוה. יסוד זה ספג יעקב מסבו אברהם שלא התייאש עד הרגע האחרון והתעקש לפני ה' על אנשי סדום למרות שהיו 'רעים וחטאים לה' מאוד'. אברהם העיז פניו לפני ה': ואמר "אולי יש עוד נקודה טובה לאחוז בה כדי להציל את אנשי סדום, 'אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, התשחית בעבורם את העיר'?! אברהם מחפש להאחז באור הקטן שאולי מסתתר לו בתוך אנשי סדום כי הוא מאמין שאם הוא שם בכוחו להיות אור איתן.

יום ראשון, 18 בנובמבר 2018

ליווי הלכתי מעשי לאבלים


לפני הלוויה, הכנות ללוויה ולשבעה:

זמן הלוויה:
·         אין להתעכב עם קבורת הנפטר שלא לצורך, ויש מעלה גדולה לקבור ביום הפטירה (עד עלות השחר למחרת) ולא להמתין ליום שלמחרת.
·         בקביעת זמן הלוויה יש לקחת בחשבון שאם הקבורה תהיה לפני השקיעה ויספיקו לשבת מעט, יחשב יום הלויה כיום הראשון של השבעה.
·         מתי מעכבים לויה? כשזה לכבוד הנפטר. לדוגמה אם אחד מילדיו צריך להגיע מחו"ל, או שיגיעו יותר אנשים אם ימתינו מעט, ויש בזה שיקול דעת של המשפחה (במקרים מורכבים כדאי להתייעץ עם רב לקביעת זמן הלוויה)

מה לקחת לבית העלמין?
·         נעלי בד על מנת להחליף לאחר הקבורה.
·         לנשים: סיכת ביטחון על מנת לסגור את מקום הקריעה לשמור על צניעותן.
·         מומלץ להביא טישו ומים למשפחה והמלווים.
·         מותר להחליף בגדים לפני הקריעה.

הכנת הבית:
·         כדאי מאוד שהאבלים ישבו שבעה דווקא בבית הנפטר.
·         אבלים בימי השבעה יושבים על כסאות נמוכים בגובה שלושה טפחים ויש מקפידים עד גובה טפח.
·         נהוג להדליק נר בבית הנפטר ובבית שיושבים בו שבעה לאחר הפטירה.
·         נהוג לכסות מראות ותמונות עם זכוכית בבית הנפטר.

אוננות:
·         אונן -  קרובי הנפטר (אב, אם, בעל, אשה, אח, אחות, בן ובת) נקרא "אונן" משעת הפטירה עד הקבורה.
·         האונן, כיוון שעסוק וטרוד במצווה אחת פטור ממצוות עשה מהתורה ומדרבנן, אבל אסור במצוות לא תעשה. לכן אינו מברך על מה שאוכל (נוטל ידיים על לחם בלי ברכה), ואינו מניח תפילין ומתפלל. (דין זה משתנה אם הלוויה מתעכבת מספר ימים– כגון הגעה מחו"ל וכד'- ואז יש לשאול רב).
·         אונן אסור באכילת בשר, שתיית יין. בנוסף דינו כדין אבל שאסור ברחיצה, תספורת, גזיזת ציפורנים, מלאכה, שאילת שלום, לימוד תורה, השתתפות בשמחות ובחיי אישות.
·         בשבת וביום טוב לא חלים דיני אוננות, וקרובי הנפטר חייבים בכל המצוות. בצאת השבת לא מתפלל האונן תפילת ערבית וכן אינו עושה הבדלה עד לאחר הקבורה, אלא יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלבד.
·         תפילין – ביום הפטירה וביום הקבורה (אם הם ימים שונים) לא מניחים תפילין ואפילו אם יש פנאי לאחר הקבורה. אומנם מנהג ירושלים להניח תפילין בצנעה ובלי ברכה לאחר הקבורה אם יום הקבורה לא היה ביום הפטירה.

מהלך הלוויה:

קריעה:
קריעת הבגד היא סימן לצער ואבלות על הנפטר. היום הקריעה נעשת בבית העלמין בהדרכת החברה קדישא הבקיאים בעניין. הכלל הוא שאין לעורר ויכוח על מנהגי הקריעה - מתי ואיך בדיוק.
·         החייבים בקריעה – אב, אם, בעל, אשה, אח, אחות, בן ובת. גם לילד קטן קורעים כדי להרבות בצער.
·         אישה לא תקרע בפני גברים אלא בחדר צדדי ולאחר הקריעה תהדק את הבגד בסיכת ביטחון. יש נשים שנהגו לקרוע בגד עליון ויש שנהגו לא לקרוע כלל.
·         לפני הקריעה יברך: "ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם דיין האמת".
את מהלך הלוויה מנהלים אנשי 'החברה קדישא'.
יש נוהגים שצאצאיו של הנפטר (דווקא כשהאבא נפטר) לא הולכים אחר מיטתו לקבר אלא נשארים במקום ההספדים.

דינים נוספים השייכים ללוויה:
·         מנהג נכון שנשים לא ילכו אחר המיטה בזמן הלוויה.
·         מיד לאחר הקבורה מתחילה האבלות. האבלים חולצים את נעלי העור ונועלים נעלי בד או גומי.
·         לוויה שנעשתה סמוך לשקיעה – אם האבל הספיק להתחיל את האבלות לפני השקיעה נחשב לו יום זה כיום הראשון לאבלות.
·         בסיום הלוויה מנחמים את האבלים. עומדים בשתי שורות והאבלים עוברים בין השורות ואומרים להם דברי נחמה. (יש שלא נהגו לעשות "שורה" זו).

בית האבלים:
·         סעודת הבראה - הסעודה הראשונה לאחר הקבורה. בסעודה זו האבלים אינם אוכלים אוכל משל עצמם, אלא דווקא אחרים מכינים להם לאכול. המנהג הוא לאכול מאכלים עגולים המסמלים אבלות (פיתה, ביצה, עדשים וכדו'). מקובל להגיש לפניהם ביצה קשה ופת. אך יש גם מנהגים אחרים.
·         סעודה זו היא דווקא ביום הקבורה ודווקא הסעודה הראשונה לאחר הלוויה, ואין חובה על האבל לאכול סעודה זו.
·         תפילות – מומלץ להתפלל בבית האבל ובפרט אם זה ביתו של הנפטר. אך אם הדבר קשה או לא מתאפשר- מותר לאבלים לצאת מביתם כדי להתפלל במקום בו יוכלו להגיד קדיש על הנפטר.


דברים האסורים על האבל בשבעה (חלק מן הדברים צוין שנוהגים בהם אף לאחר השבעה):
·         אי עשיית מלאכה – האבל לא הולך לעבודתו בימי אבלו, וכן אין עושים בשבילם את עבודתם בימים אלו. אמנם בעסק שעלול להינזק מכך מותר לעשות בשבילו. (כדאי להתיעץ עם רב על מנת למנוע נזקים)
·         אין שאילת שלום – האבל בימי אבלו אינו בשלמות ולכן אינו שואל בשלום המנחמים והאנשים אותם הוא פוגש. בשלושה הימים הראשונים אף אינו משיב למברכים אותו לשלום. משלושה עד שבעה – משיב בשפה רפה, עד יום השלושים שואל אחרים אבל לא שואלים אותו. אבל על אביו או אמו – נוהגים שעד סוף השנה לא שואלים אותו בשלומו.
·         לא יוצא מביתו – אלא לצורך תפילה במניין, אם אין תפילה בביתו. אבל יכול לעבור באמצע השבעה לבית אחר  על מנת לחסוך מהמנחמים נסיעות ארוכות וכדומה, אך לא להסתובב בין מספר בתים . מומלץ להתיעץ עם רב לגבי היתר יצחאה מהבית.
·         שינה על מיטה וישיבה על כסא – אינו ישן על מיטתו אלא על מזרון או על הרצפה הנמוכים משלושה טפחים. וכן אינו יושב על גבי כסא רגיל אלא נמוך משלושה טפחים ויש נוהגים דווקא בגובה טפח.
·         איסור רחיצה וסיכה – בימי ה"שבעה" אסור לאבל לרחוץ את גופו לשם הנאה, ואפילו את כל גופו במים קרים אסור. אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים צוננים. על מנת להסיר מעליו ריח רע של זיעה או הרגשה מאוד לא נעימה במקלחת קצרה, אין זה נחשב כ"תענוג" ומותר.
·         איסור גזיזת ציפורנים - אסור לגזוז ציפורניים כל ה"שלושים". בשינוי, כגון בידו או על ידי סכין או פצירה -מותר. ואישה מותרת בגזיזת ציפורניה [לאחר ה"שבעה"] לשם הכנה למקווה.
·         יחסי אישות – אין לקיים יחסי אישות ב"שבעה", אבל שאר דברי קרבה מותרים וראוי להחמיר בחיבוק, נישוק ושינה במיטה אחת.
·         איסור תספורת – אין להסתפר או להתגלח עד סוף ה'שלושים', ואבל על אביו ואמו אסור להסתפר גם לאחר שלושים יום עד שיגערו בו חבריו [שיהיה מורגש שהתספורת שלו פרועה מדי].
·         איסור נעילת סנדל – האבל אסור בנעילת נעלי עור מיד לאחר הקבורה לפני שורת הניחום עד סוף השבעה.
·         איסור כיבוס – לא מכבסים ולא לובשים בגדים מכובסים. הספרדים נהגו רק בימי השבעה והחמירו בבגד לבן כל השלושים, האשכנזים נהגו עד סוף השלושים. בגד שלבשו מישהו אחר חצי שעה או יותר אינו נחשב בגד מכובס. בימי השבעה בגד שהאבל מרגיש שאינו יכול להמשיך ללובשו – מותר להחליפו אך קודם יתן לאדם אחר ללובשו. אבל על אביו ואמו שהחליף את הבגד הקרוע – חייב לחזור ולקורעו בלי ברכה.
·         איסור לימוד תורה – אסור לאבל ללמוד תורה בימי השבעה כיוון שדברי התורה משמחים ומשכיחים אותו מאבלותו. דברי מוסר והלכות הקשורות לאבלות מותר ללמוד.  
·         איסור דברי שמחה - בימי האבל אסור לאבל לעסוק בדברים המשמחים כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות. כגון השתתפות בשמחות ואפילו החזקת תינוק אסורה.
·         איסור שמיעת מוסיקה והשתתפות בשמחות:  אבל על אביו ואמו – אסור כל שנת אבלו. אבל על שאר קרובים: אסור עד סוף השלושים. לגבי אירועים מיוחדים חתונה למשפחה הקרובה וכד'- יתייעץ עם רב כיצד לנהוג.
·         שינוי מקום – האבל לא ישב במקום הקבוע לו בביתו ובבית הכנסת אלא משנה את מקומו. ספרדים – כל השלושים, אשכנזים – אבל על אביו ואמו כל השנה, אבל על שאר קרובים כל השלושים. שינוי מקום בשבת – ספרדים לא משנים, אשכנזים משנים.
·         האשכנזים נוהגים שהמתאבל עולה להיות שליח ציבור בימי השבעה וזו מעלה לנפטר, והספרדים הקפידו שהמתאבל לא יהיה שליח ציבור ב"שבעה".


מה עושים בשבת ב"שבעה"?

·         בשבת אין נוהגים אבלות בגלוי, לכן נוהג מנהגי אבלות רק בדברים שבצנעה – רחיצה, סיכה, תלמוד תורה ויחסי אישות עם אשתו. אבל דברים שגלויים לכל אינו נוהג- לכן יושב על כסא, לובש בגדי שבת  ונועל נעלי עור. משום כבוד שבת התירו לאבל לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים חמים לקראת שבת (כשעה -שעתיים לפני כניסת השבת).
·         תפילות שבת – האבל הולך לבית הכנסת לתפילות שבת. מנהג האשכנזים שהאבל נכנס לפני "מזמור שיר ליום השבת" והמתפללים מנחמים אותו בכניסתו. יש נוהגים להתפלל גם בליל שבת בבית האבל.
·         סעודות שבת – אין שינוי במנהגי סעודות שבת לאבלים.
·         הבדלה – האשכנזים נהגו לדלג על ברכת הבשמים והרחתם.
·         יום שביעי של אבלות חל בשבת – מסתיימת האבלות בשבת בבוקר. לאחר תפילת שחרית לפני קריאת התורה (ויש שנוהגים בזמן אחר) הגבאי או הרב מקימים את האבל מאבלו ובכך מסתיימת תקופת אבלותו.

סיום השבעה
·         יש נהגו לערוך סעודה בלילה שלפני סיום השבעה.
·         בבוקר, לאחר תפילת שחרית קמים האבלים מאבלותם ובכך הם מותרים בדברים שנאסרו עליהם בימי השבעה (חוץ ממה שנכתב במפורש שממשיך עד לשלושים\ לשנה)
·         נהגו לעלות לבית העלמין ביום השביעי. וכשחל יום השביעי בשבת יעלו ביום א' למחרת.
·         מומלץ לקבל הכוונה מרב כיצד לעשות את המצבה.

סדר הלימוד בעלייה לקבר בשבעה, בשלושים ובכל שנה
·         טוב להביא עשרה אנשים בני מצוה, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי"ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח"כ לפי אותיות נשמ"ה. יש נוהגים לומר גם פרקים: ט"ז, י"ז, ל"ג, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל, מתהילים. אח"כ יאמרו אשכבה וקדיש.
קישור לאפליקציה לאזכרה בבית העלמין.

אמירת הקדיש  
הקדיש היא תפילה שמטרתה לשבח לפאר ולרומם את שמו של הקב"ה. אחרי שיהודי נפטר, שמעשיו הטובים הם השבח של ה' – ופסקו מעשיו בפטירתו, אמירת הקדיש על ידי קרובי הנפטר מלמדת זכות עליו בשמים ומעלה אותו ומצילה אותו מדין גיהינום.
·         מניין – הקדיש נאמר רק כשיש עשרה אנשים.
·         מי אומר? בן על הוריו, אב על בנו ובתו, אח על אחיו ואחיותיו, בעל על אשתו. קטן יכול לומר קדיש (כאשר מתאים שיאמר).
·         נהגו בחלק מהעדות שמי שהוריו בחיים לא יאמר קדיש יתום, אלא אם הוריו מאשרים לו.
·         עד מתי אומר קדיש: אבל על אביו או אמו: ספרדים – אומרים כל השנה, חוץ מהשבוע הראשון של החודש השנים עשר לפטירה. אשכנזים – אומרים אחד עשר חודש ובחודש השנים עשר לא אומרים כלל. אלה עיקריים, וישנם מנהגים נוספים. אבל על שאר קרובים (חוץ מאב ואם) – אומר עד סוף השלושים.

 דין אבלות השלושים:
·         מסוף השבעה עד בוקר יום השלושים מיום הקבורה חלים דיני אבלות חלקיים על האבלים. דינים אלו צוינו בתוך הלכות השבעה (תספורת, בגד מכובס, שאילת שלום, שמחה ומוסיקה, גזיזת ציפורנים, תספורת ושינוי מקום ). בנוסף:
·         סעודת חברים: אבל על אביו ואמו כל שנת האבל, ואבל על שאר קרובים עד סוף השלושים – אסור להזמין חברים לסעוד עמו. אומנם לסעודת שבת מותר להזמין אורחים.  
·         אסור ללבוש בגד חדש: אבל על אביו ואמו כל השנה ואבל על שאר קרובים כל השלושים. אם לבש אותם אדם אחר לפניו מותר ללבוש.
·         בערב שלפני יום השלושים יש נוהגים לעשות סעודה , לומר דברי תורה והספד.
·         נהגו לעלות לקבר ביום השלושים, לגלות את המצבה וללמוד את סדר הלימוד דלעיל.
·         אבלות שלושים מסתיימת ביום השלושים, לאחר תפילת שחרית.

חג שחל באמצע השבעה או השלושים:
·         אם בתוך השבעה (אפילו נקבר בערב חג והספיקו להתחיל את האבלות לפני השקיעה) חל אחד מן החגים: ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות, -  כשעה לפני החג יקום האבל מן הארץ ובכך מסיים את השבעה, ולא חוזר לשבת לאחר החג.
·         כדאי להתיעץ עם רב כיצד לחשב את ימי השלושים כיוון שהחגים משנים את החשבון.
·         עברו "השבעה" לפני החג והחלו ימי אבלות "השלושים", מבטל החג את אבלות שלושים. דין זה שייך גם אם היום השביעי של השבעה חל בערב החג. למרות זאת, המתאבל על אביו או אמו, לא יסתפר עד שיעברו שלושים ימים מלאים וייגערו בו חבריו.

דין אבלות שנה:
·         מי נוהג? אבל על אביו או אמו.
·         עד מתי דיני האבלות? דיני האבלות נוהגים במשך שנים עשר חודשים עבריים (גם בשנה מעוברת).
·         מה נוהג? דיני אבלות שנה, צוינו בתוך דיני אבלות השבעה והשלושים שממשיכים כל השנה.
·         דיני אבלות שנה, נוהגים עד סוף היום, ולא עד תחילתו, כפי שהם באבלות שבעה ואבלות שלושים.
·         שליח ציבור בשנת האבל: אין שום חובה להיות שליח ציבור במשך השנה, אך יש בכך מעלה מסויימת. ופשוט שאין לעורר על כך מחלוקות חלילה. אשכנזים -  הקפידו להיות שליחי ציבור כל אחת עשרה חודש לאחר הפטירה כולל ימי השבעה, חוץ מימי שמחה. ספרדים – בימי השבעה לא יהיה חזן, ובשאר השנה לא הקפידו על כך.
·         עליה לקבר בתוך השנה הראשונה - מותר לעלות לקבר במשך השנה אך נהגו שלא לעלות כל השנה הראשונה מלבד סוף השבעה והשלושים.

אזכרה "בשנה":
·         מתי? לאחר שנה, ביום הפטירה, וכן בכל שנה בתאריך הפטירה. אשכנזים – אם נדחתה הקבורה יותר מיומיים מיום הפטירה – בשנה הראשונה מחשבים על פי יום הקבורה
מנהגי יום השנה:
·         מצווה להתענות ביום זה.
·         נהגו לעשות אזכרה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר וכן לעשות סעודה. יש נוהגים לעשות גם ביום סיום אמירת הקדיש בסוף אחת עשרה חודש (אין צורך לעשות בכל אחד מהם סעודה אלא נהגו לעשות באחד סעודה ובשני ברכות בבית הכנסת).
·         נוהגים לעלות לקבר במשך היום, על הקבר לומדים את הסדר כפי שהובא בסוף השבעה.
·         נהגו להדליק נר לעילוי נשמתו.
·         בערב שבת שקודם יום האזכרה מתחילים לומר קדיש עד יום האזכרה (בשאר השנים). וטוב שיעלה באותה שבת ל"מפטיר" או "משלים" ויאמר קדיש שאחר הקריאה בתורה.
·         ביום השנה (בכל שנה) נהגו קצת מנהגי אבלות. לא שומעים בו מוסיקה, וכן לא הולכים לחתונות בליל יום השנה (אמנם אם תגרם מחלוקת אפשר ללכת על מנת לכבד ומיד לצאת), ספרדים החמירו אף בשאר סעודות מצוה ביום זה.



המקום ימלא חסרונכם ומן השמים תנוחמו.
לליווי ולכל שאלה
הרב אליעד בן-דוד
050-5883671

'ודגלו עלי אהבה' – ריקוד דגלים

  'ודגלו עלי אהבה' – ריקוד דגלים פתיחה: 1.        מהדורות החדשות העסקות במתווה 'ריקוד הדגלים' האם יעבור בשער שכם או לא. ...