מנהיגות חינוכית מגדול המנהיגים – משה רבנו

כדי לדעת מה הן התכונות המאפיינות את 'המנהיג החינוכי' פשוט הדבר וברור שעלינו להתבונן במנהיגה ומחנכה הראשון של עם ישראל – משה רבנו. להתבונן מה היו דרכיו ואורחותיו וכיצד בעניו נראה המנהיג המחנך.

כשמשה רבנו מבקש מהקב"ה שימנה מנהיג אחריו לעם ישראל הוא מתמצת בפסוק אחד את הקוד האתי של 'המנהיג החינוכי': (במדבר כז ) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה":

נתבונן בהגדרות שמשה אומר:

1. דוגמא אישית:

"אשר יצא לפניהם": מבאר רש"י – "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג..."  מאפיין ראשון שאנו מוציאים כאן הוא הדוגמה האישית, המחנך המנהיג רואה לעצמו חובה להיות שותף בביצוע, אינו 'מנחית הוראה' אלא שותף בעצמו ונותן דוגמה אישית.

2.שמאל דוחה וימין מקרבת

כותב הכלי יקר: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, לומר שבנחת ינהלם ולא ילך עמהם בכפיה, וזה הדבר אשר לא סמך עליו כי אם ידו אחת לומר שבהנהגה זו לפי שעם קשה עורף הם ודרכם לבעוט במנהיגיהם על כן תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, והוא יצא ויבוא לפניהם והם אחריו ילכו מעצמם ולא כמי שאוחז בידו ומוליכו בחזקת היד". 'המחנך המנהיג' מוביל את כיתתו לא בדרך של כפיה ו''רודנות'' אלא עיקר הנהגתו ע"י קריאת ''אחרי!!!'' דוגמה אישית , וכשצריך לפעמים להעניש/לכפות המחנך עושה את זה ביד שמאל שהיא ידו הכהה לומר שכך היא לא עיקר דרכו.

3. אמון  בין המחנך לתלמיד:

המפרשים עומדים על הכפילות לכאורה בדברי משה: " אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם".

מבאר האבן עזרא: אשר יצא לפניהם - במלחמה. ואשר יוציאם - ע"י אחר: 'המחנך המנהיג' לוקח את מלא האחריות על חינוך והובלת הכיתה, ואף משתתף אתה במשימות, וזה החלק הראשון בפסוק "אשר יצא לפניהם". והחלק השני "ואשר יוציאם" – זו האצלת סמכות, "ע"י אחר" (לשון האב"ע). המחנך יודע להאציל סמכויות, ולמרות היותו 'מנהיג' שקורא ''אחראי'' הוא נותן אמון ותחושת אחריות למתחנך שהוא יוציא ויביא, שיקבל עליו את מלא האחריות למעשיו , לימודיו  וכדו'. המטרה בזה היא פיתוח המנהיג הבאה שלומד בעצמו את הדרך.  

4. אחריות רוחנית של המתחנכים:

"וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"

מבאר בעל 'העמק דבר' את דברי משה אלו לדאגה למצב הזכויות הרוחניות של העם: "בעוד משה חי נתפרנסו בזכותו במן. עתה מאין יגיע להם זכות פרנסתם. וזהו המשל כצאן אשר אין להם רועה – מורה דרך להם למרעיתם..." ניתן אולי להשליך מדימוי זה ולומר שהמצב הרוחני של המונהגים תלוי במנהיג. כלומר: 'מחנך מנהיג' הוא כזה שרואה עצמו אחראי למצב הרוחני של ציבור המונהגים . הוא אינו משתמט מאחריות בתואנה ש"למה כבר אפשר לצפות מתלמידים שבאים מבתים כאלה?" או "ההורים שלהם אחראים עליהם הרבה יותר שעות מאשר ביה"ס..." אלא הוא רואה כחלק מתפקידו את היותו "מורה דרך" – בעל חזון, ובכוחו ואחריותו להתוות את הדרך למרעה הרוחני

הכלי יקר רואה מאפיין זה של 'המחנך המנהיג' במילים "וסמכת את ידך עליו", ומתאר את האחריותו של המניהג על המצב הרוחני של ציבור המונהגים במילים חריפות ביותר – "... כי מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמו שנאמר (דברים א יג) ואשימם בראשיכם, ולמדו חז"ל מכאן (דברים רבה א ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגיהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם. ... מנהיגי ישראל המה ישאו עוון העדה, הן שיחטאו במעשה הן שיחטאו בהרהור לפי שיש בידם למחות ואינן מוחין".

אין ספק שהעולה מדברים אלו ש'המחנך המנהיג' רואה בעצמו אחראי להתנהלות ציבור המונהגים, ולא רק מורה להם את הדרך.

התכונות של המנהיג שיצאו ממינוי יהושע הן:

v      דוגמא אישית

v      חינוך נינוח, ולא בכפייה

v      האצלת סמכויות

v      אמון וביטחון

v      אחריות רוחנית

סיכום:

התבוננות בדרכי הגדולים באישיותם ובמעשיהם מלמד אותנו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. כך גם צריך להיות ה'מחנך המנהיג' כמגדל-אור שעיני תלמידיו נשואות אליו לירצות לשאוב ממנו ולקבל ממנו את דרך החיים.