מצוות מעקה וחזרה בתשובה
פרשת כי תצא
הכנות אחרונות לסיומה של השנה:
השבוע ביום שישי י"ג באלול חל יום פטירתו של רבנו יוסף
חיים מחבר ספר הבן איש חי. נכתוב קצת מתורתו ומאורחות חייו שנוגעים לנו.
אנחנו נמצאם בעיצומו של חודש אלול ומתכוננים לקראת סיום השנה. הראש
מלא מחשבות איך נפתח את השנה החדשה? איך נתקדם ונבנה קומה נוספת שנה הבאה על גבי
שנה זו?
מתוך הפרשה שלנו נוכל למצא רמז לזה. "כי תבנה בית חדש ועשית
מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו". פשט הפסוק עוסק
במצווה לבנות מעקה בכל גג של בית שעולים אליו כדי שלא יפלו ממנו. הבן איש חי דורש את הפסוק הזה בעניין החזרה
בתשובה. הגוף שלנו הוא משל לבית לשביל נשמה שבקרבנו. לצערנו הבית לפעמים מתלכלך
בכל מיני מעשים לא טובים שאנחנו עושים. כשהבית "מלוכלך" לנשמה לא נח
להיות בו... ואז מתעורר רצון התשובה - "כי תבנה בית חדש" –. כותב
הרמב"ם על החוזר בתשובה (הלכות תשובה ב,ה):
"מדרכי התשובה להיות השב ... משנה שמו, כלומר
אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" מלמד אותנו הרמב"ם שאדם שעושה תשובה נעשה כבריה חדשה וכאילו בונה בית חדש לנשמתו. ממשיכה התורה ומזהירה אותנו, הזהר לבל תחזור לסורך אלא "ועשית
מעקה לגגך" – שהחזרה לא תהיה רגעית אלא תעשה גדרים וסייגים יותר ממה שגדרו
לך, כדי לא להכשל שוב. ממשיך הפסוק "ולא תשים דמים בביתך" - דמים מלשון כסף, שלא תהיה כל מגמתך "לדמים", לרכוש ולצבור הון בביתך. והסיבה
לכך היא "כי יפול הנופל ממנו" – כספים אלו עלולים להכשיל אותך
בהם.
חיבוב ארץ ישראל של הבן איש חי:
בשנת תרכ"ט (1868) בא ה'בן איש חי' מבגדאד לביקור בארץ ישראל.
לפני שיצא חזרה לבגדאד לקח עמו אבן קטנה, וקבע אותה בקיר הקרוב לכניסה המרכזית של
בית הכנסת הגדול, בו היה דורש בכל שבת. על האבן היו חרוטות המילים 'אבן מארץ
ישראל', וכל העוברים על המקום בהכנסם לבית הכנסת, היו נוגעים בה ומנשקים את
אצבעותיהם. בנוסף הביא הביא עמו גם שקים אחדים של עפר קדוש מארצנו הקדושה, אותו פיזר
על פני קרקע הכניסה של בית הכנסת שלא היתה מרוצפת, כדי שכל הנכנס בשערי בית הכנסת
יזכה לדרוך באדמת ארץ ישראל. כל זאת נעשה כמנהג העתיק המיוחס לפסוק "כי רצו
עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (נשאה חן בעיינהם)".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה