‏הצגת רשומות עם תוויות סימני ראש השנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סימני ראש השנה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 4 בספטמבר 2018

טעמי מנהג אכילת הסימנים בראש השנה


אכילת סימנים בליל ראש השנה

מסכת הוריות  יב. : "אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי"
מסכת כריתות ו. :  "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי."

טעמי האכילה:
1.      בראשית יב,ו: וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ:
רמב"ן: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם: ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה.
מהר"ל מפראג 'גבורות ה' על הרמב"ן: "ומעתה תדע להבין דברים אלו, כי הדבר הזה הוא חכמה נפלאה, לעשות לגזירה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפועל הטוב ותהיה מקוימת הגזרה לטוב. לכך ראוי לעשות סימן ודמיון, כמו שתמצא שעשו הנביאים. וזה ענין הדמיון 'למיכל בריש שתא' דברים שיש בהם סימן טוב, כדי שתצא הגזירה לפועל, ואז תהיה הגזירה הטובה מתקיימת. ואין בזה ניחוש רק הוא הכנה שתצא הגזירה לטובה... ודברים אלו נעימים ויקרים מפז, וכל חפצים לא ישוו בהם."
2.      מאירי לעורר את האדם לשוב בתשובה:
"...ולא מדרך ננחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה... וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים בתשובה... וידוע שכל נה אינו אלא הערה, שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים."
וכ"כ השל"ה הקדוש: "העיקר הוא להתעורר מתוך אכילת הסימנים בתשובה ותפילה שכל תפילות ראש השנה יש להם השפעה רבה על מה שיהיה במשך השנה, ולכן ראוי שאפילו באכילה עצמה תהיה ספוגה בתפילות על השנה הבאה שתהיה טובה ומתוקה."    



3.      המשכת הברכות ע"י המאכלים:
מאור ושמש[1] בראשית פרשת תולדות
עוד בפסוקים הנ"ל, בהתעורר עוד איזה דקדוקים. א', יצחק אמר לעשו ועשה לי מטעמים 'כאשר אהבתי', זה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הָעֲרֵבִים לַחֵךְ, הלא הַצַּדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, ולאיזה צורך יבקש מטעמים. גם בדברי רבקה נאמר ונשנה כמה פעמים ואעשה אותם מטעמים לאביך 'כאשר אהב'. גם מה שהשיב יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך יעויין שם ברש"י, ועוד לאלקי מילין. גם למה בחרה רבקה דוקא בגדי - עזים ולא כבשים. ואף לדברי חז"ל (פרקי דר"א פל"ב) שאחד יהיה לקרבן פסח וכו', הלא גם כבש ראוי לקרבן פסח. גם מלת 'טובים' צריך ביאור.
אמנם יראה לי לרמז בזה, כי הנה מיצחק אבינו לא נעלם שיעקב ראוי לברכות יותר מעשו. אמנם, יצחק אבינו היה מדתו גבורה, וידע בנפשו כי גם אם יברך את עשו לא תחול הברכה כי אם בדין, ובאם לא יזכו - לא יעשו הברכות פרי, ועל אופן זה שָׂם מְגַמַּת פָּנָיו בברכתו, לפקוד עשו בדינו הקשה. ולזה אמר לו שיעשה לו מטעמים 'כאשר אהב', כי הנה אמרו חז"ל (הוריות יב א) סימנא מילתא היא, וליכול אינש בריש שתא קרא ורוביא וכו', וחז"ל מנעו מאתנו מלאכול בראש השנה דברים חמוצים וחריפים. והטעם, כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים, ודברים מתוקים - הם ממדת חסד, והחמוצים - הם ממדת גבורה, לזה אוכלים בראש השנה דברים מתוקים ודבש. ויצחק אבינו היה מדתו מדת גבורה, אהב גם כן מאכלים עזים וחריפים, המעוררין מדתו, ולכן צוה לו להביא לו מטעמים 'כאשר אהב' היינו הרומזים למדתו, כדי לעורר סטרא דגבורה. אמנם רבקה אמנו יָרְאָה לנפשה, פן בברכתו לעשו יֵצֵא מפיו איזה דבר שיזיק ליעקב, לכן ציותה ליעקב בנה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים רצה לומר, שהעזים הרומזים לדין כידוע, ותעשה אותם טובים רצה לומר שֶׁתְּמַתְקֵם. רצה לומר, שימתיקו הגבורות. ואף שיהיו המאכלים חמוצים כמדתו, אמנם יהיו כבר גבורות ממותקים.

בשפת אמת לראש השנה כותב: בראש השנה היעוד העיקרי והתפלות הם הגדלת מלכות שמים. ואנו מבקשים - ובכן יתקדש שמך וכו' מלוך על כל העולם כולו וכו'. ועל ענייני עולם הזה ודאגת הפרנסה - מרמזים רק בסימן, לכן אוכלין סימנין בליל ראש השנה עכ"ק.
הפרי צדיק: "הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם... והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש וכן רוביא שירבו זכויותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
*בן איש חי (ש"ר ניצבים): "לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו".
*"אם נזדמן שבא ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב".

*סדר הסימנים: תפוח בדבש, כרתי, סילקא, תמרים, קרא, רוביא, רימון, דגים, ראש כבש.
*מנהג ישראל הוא לא לומר את ה'יהי רצון' ואז לברך ולאכול, אלא מברכים על הסימן טועמים ממנו ואז אומרים את ה'יהי רצון'.
הסיבה מובאת בזוהר הקדוש (ח"א רכח.) "בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין" (תרגום: בכל מקום שצריך ברכה צריך לברך את הקב"ה קודם ואחר כך לברך דבר אחר). אבל אם לא מברכים על הסימן אז אומרים את ה'יהי רצון' קודם האכילה.
*אם ישנה בעיית כשרות או ששכחו להכין או שלא מצאו את ה'סימן' יאמרו את הבקשה מבלי לאכול.

תפוח בדבש
אומרים: יהי רצון.. שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
תפוחים = פתחים:  ספירת החכמה (פתח).
התפוח מסמל את עם ישראל. כתוב "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים".
הבן איש חי: ״ונראה לי, בסייעתא דשמיא, טעם לתפוח בליל ראש השנה: כי התפוח יש בו שלשה הנאות - טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי, שהוא בני חיי ומזוני לכל השנה כולה״ (הלכות שנה ראשונה פרשת נצבים אות ד). כלומר, התפוח בא לבטא את הבקשה של השפע הכללי מהקב״ה, לשנה זו ולשנים הבאות - ״מראשית השנה ועד אחרית שנה ״ (עיין בהעמק דבר דברים יא, יב).
על פי הסוד, התפוח בדבש בא לבטא את המתקת הדין של יום הדין, עליה אנו מתפללים.
הרב עובדיה: סגולה לפרי בטן: לקחת תפוח אחד, לחצות אותו לשנים. תפוח - סגולה לפרו ורבו. לכוין על צאצאים. "תפוח" - גימטריא "פרו ורבו". "אשה" בגימטריא - דבש. [האר"י הקדוש אומר שבכל ראש השנה נפקדות 280 עקרות - עקורות, כאלה שהרופאים אמר להן שאין סיכוי כלל].
תפוח - סגולה לעורר את האהבה. "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". – "תחת התפוח עוררתיך".
-אנו מתפללים שהתפוח יביא עמו מתיקות, ושהעוקץ של הדבורה יביא עמו מתיקות גדולה יותר (לכוין שמהדברים הקשים בחיים יצאו דברים מתוקים)!

כרתי (כרישה,לוף)
אומרים: יהי רצון שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח: "יכוין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי הקרי").
כרתי הוא צמח חסר קיום. זהו סוג של צמח שצומח במהירות אחרי הגשם ומתייבש במהירות. כשאנחנו אוכלים את הכרתי ואנחנו אומרים 'שיכרתו אויבינו וכל מבקשי רעתינו', אנו זוכרים כי ההצלחה של האנשים הרשעים, שונאי ישראל היא זמנית ובת חלוף.

סילקא (סלק עלים,תרד)
אומרים: יהי רצון שיסתלקו אויבינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח: "יכוין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה", הרב יעקב יוסף זצ"ל: יכול להוסיף שמות פרטיים של שונאי ישראל).
לכוין גם לזכות לרפואה שלימה.

תמר
יכווין: "תמר בגי' פעמיים ש"ך ניצוצין שיתוקנו, ותאיר לנו שמש צדקה שעולה מספר תמר, וישפיע לנו היסוד הנמשל לתמר, דכתיב: צדיק כתמר יפרח".
עץ התמר, הוא העץ המתפתח בתנאים הקשים ביותר - המדבר. הצדיק, בדומה לתמר, הוא העומד בתנאים הקשים, בנסיונות שהקב״ה מביא עליו. זאת בניגוד לרשע, שאינו עומד בנסיונות שהקב״ה מזמן לו. התמר אינו משל לצדיק בלבד. ״ועמך כלם צדיקים״ (ישעיהו ס, כא) - עם ישראל כולו נמשל לתמר: ״זאת קומתך דמתה לתמר״ (שיר השירים ז,ח). נתפלל שכולנו נזכה לעמוד באתגרים המזדמנים בחיי היהודי.
תמר פירושו: תם-מר, מרמז על סיום המרירות בחיינו. למעשה כאן אנו מבקשים לתקן את רצונותינו המקולקלים, כל התאוות הגשמיות למינהן, שהן ה"אויבים ושונאים", כיוון שהן מרחיקות אותנו מקדושה. כולן מתחילות במתיקות גדולה, אך סופן מר. את המרירות הזאת אנו רוצים לגדוע ולהוציא מחיינו.

קרא (דלעת)
אומרים: יהי רצון שתקרע רוע גזר דינינו (בא"ח: "יכוין בשם קר"ע מ'קרע שטן' "). ויקראו לפניך זכויותינו.
מסביר בעל הטורים: ״קרי מפני שממהר להיות גדל״. הקרא, הוא פרי הצומח במהירות גדולה ביותר, ומכאן שמו: הקריאה, בשונה מדיבור ומאמירה, היא הכרזה פתאומית. אנו מתפללים על כך שיקראו זכויותינו לפני ה' במהירות, בלא שתהיה אפשרות לקטרוג כל שהוא.

רוביא [שומשום עם סוכר, לוביה (פול מצרי), חילבה (תלתן)].
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כרוביא ויש מוסיפים: וּתְלַבְּבנוּ
המשותף לכל פירושי רוביא הוא ריבוי הזרעים. אנו מתפללים גם על כך שמעשינו הטובים, לא ישארו כמעשים בודדים ועקרים, אלא יהיו מעשים שעושים פירות, מצוה גוררת מצוה!

רימון (ספירת ההוד).
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כרמון.
גמרא (סנהדרין לז.): ״ריש לקיש אמר מהכא:כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ו, ז) - אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון". קליפתו של הרימון אינה ניתנת למאכל, אבל תוכו רצוף אהבה. הפנימיות של הרחוקים ביותר בעם ישראל, רצופה מצוות ומעשים טובים.
הרב אליהו זצ"ל: אנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות ללא "שיור" כל שהוא, שלא נערב בתורה ובמצוות "אויר" או "פסולת" אלא שנהיה מלאים וצפופים בתורה ומצוות כרימון.

דגים
אומרים: יהי רצון... שירבו זכיותינו כדגים, ונפרה ונרבה כדגים.
בגמרא (בבא מציעא פד.): ״אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט, כב): בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא (בראשית מח, טז): וידגו לרב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסים אותם, ואין העין שולטת בהן - אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן״.
אנו מתפללים שירבו זכויותינו, ועם זאת, שתשארנה הזכויות סמויות מן העין, ומתוך כך תשרה בהם הברכה, ולא תתלווה אליהן תופעת לואי שלילית כלשהי.

ראש כבש
אומרים: יהי רצון... שנהיה לראש ולא לזנב, ותזכיר לנו אילו של יצחק אבינו.
אנו מבקשים שנהיה ראש אבל לא ראש לזנב, "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" אנו מתפללים לה' שנהיה לראש לדברים שמתאים ליהודים להיות בהם לראש.

עוד סימנים:
גזר - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתגזור עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות. ויש מוסיפים: ויגזרו אויבינו.
בשר כבש - אם ירצה יקח עימו בשר כבש (ולאו דוקא ראש) ויאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליו השלום.
ריאה - יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתהיה שנה זו קלה עלינו כריאה. "ראה נא בענינו וריבה ריבנו וגאלנו גאולה שלמה וקרובה למען שמך, והאר עיננו בתורתך".
קולה - "אנת הוא זן לכלא", שתמיד יאמרו לנו "קולהכבוד!"
קיווי - לישועתך קויתי ה'יי
חסה - שה' יחוס וירחם עלינו.
בשר -שנתבשר בשורות טובות.



[1] מאור ושמש ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין נולד בקרקא בשנת תקי"א (1751) לאביו ר' אהרן. היה תלמידם של ר' אלימלך מליזנסק ושל החוזה מלובלין ועוד מגדולי החסידות. נפטר בשנת תקפ"ג (1823). ספרו 'מאור ושמש' נחשב אחד מספרי היסוד בחסידות.

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

הדרכה לקראת ראש השנה


הדרכה למעשה לקראת ראש השנה






הכנות ערב ראש השנה:

ערב ראש השנה הוא יום האחרון של השנה! "ואמרו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה כאילו שב כל השנה". "הכל הולך אחר החיתום". זו הזדמנות טובה להתעורר במעשים טובים ולשפר את דרכינו לקראת  השנה החדשה.
·         נרות החג: 1. יש להכין נר נשמה שידלק לפחות 26 שעות על מנת שנוכל להעביר  ממנו אש להדלקת נרות ביום השני או לצורך בישול. 2. המשתמשים בפתיל צף יש להכין את הפתילה בערב החג (אם לא הכין אפשר להכניס את הפתילה לשעם בחג בשינוי).
·         דיני החג שונים במקצת מדיני שבת, ובחג מותר לבשל לצרכי החג. אומנם הדלקת האש בחג אסורה ומותרת רק על ידי העברה מנר (שדלק בערב שבת) לנר/גז. וכן כיבוי אש בחג אסור כבשבת.
הדלקת נרות:
·         לפני הדלקת הנרות מברכים שתי ברכות: להדליק נר של יום טוב, וברכת "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה".
·         גם בהדלקת נרות של היום השני מברכים "שהחיינו" וטוב ללבוש בגד חדש או להגיש לשולחן החג פרי חדש שברכת שהחינו תהיה גם עליו.


סעודת ליל ראש השנה:

סעודת ליל ראש השנה זו הסעודה הראשונה של השנה לכן חשוב מאוד לעשות אותה בשמחה, בדברי תורה, ובנחת עם כל בני הבית סימן טוב לקראת השנה החדשה.

קידוש ליל ראש השנה:
בשבת מחיל כאן: יוֹם הַשִּשִּׁי. וָיְכֻלוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם: וַיְּכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְבּוֹת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל- מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל- מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
ראש השנה חל בשאר ימי השבוע מתחיל כאן: וּבְיוֹם שׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵיכֶם וּתְקַעְתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת עַל עֹלוֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
סַבְרִי מָרָנָן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכּל-עָם. וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל-לָשׁוֹן. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם (בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶה. וְאֶת יוֹם) הַזִּכָּרוֹן הַזֶה (אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶש הַזֶה.) (בשבת זִכְרוֹן תְּרוּעָה) יוֹם תְּרוּעָה (בשבת בְּאַהֲבָה ) מִקְרָא קֹדֶש זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וּדְבָרְךָ (מַלְכֵּנוּ) אֱמֶת וְקַיָם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ (בשבת הַשַּׁבָּת וְ ) יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִכָּרוֹן:
במוצאי שבת אומרים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ (מביטים בנרות החג):    בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ. וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֶׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁתּ שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁתּ יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֶׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקְדַּשְׁתּ וְהִבְדַּלְתָּ. וְהִקְדַּשְׁתּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְ קֹדֶשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

מנהגי הסעודה:
·        
יש נוהגים לומר פסוקי ברכה לפני הקידוש כמובא במחזורים, הכל לפי כח המשפחה.
·      טיבול בדבש ומלח – כבכל שבת לאחר ברכת המוציא מטבילים את הפת במלח ג' פעמים, ומוסיפים ומטבילים בדבש או סוכר לסימן של שנה מתוקה. ויש נוהגים להטביל רק בדבש.

סדר הסימנים:
·         נהגו לאכול מאכלים מיוחדים לסימן טוב לקראת השנה החדשה.
·         אכילת הסימנים אינה חובה ולכן אין להקפיד אם חסר אחד הסימנים.
·    
     זמן האכילה – יש נוהגים בסוף הסעודה, יש נוהגים מיד לאחר הקידוש (הנוהגים כך יקפידו לאכול פחות מכזית (27 גרם) כדי שלא יכנסו לספק ברכות), המנהג הטוב ביותר לאכול את הסימנים לאחר אכילת החלה.

   דרך אכילת הסימנים: מברכים על הפרי וטועמים ממנו קצת, ולאחר מכן אומרים את הבקשה ומסיימים את הפרי.
·         רימון – יש לפרק את הרימון בערב החג, ואם לא פרקו יוציא כל אחד לעצמו גרגירים לפני שיאכל.
·         ירקות עלים – ירקות העלים צריכים להיות מגידול המפוקח מחרקים.

סדר אכילת הסימנים:

תמר: יקח תמר ויברך "בורא פרי העץ" ויאכל, ואחר כך יקח תמר נוסף ויאמר בקשה זו: 'יהי רצון מלפניך ה' אלינו ואלהי אבותינו, שיתמו אויבינו ושונאינו וכל– מבקשי רעתנו'.

לוביא/רוביא: יברך "בורא פרי האדמה" ויאכל  (אם אוכלים בתוך הסעודה לא צריך לברך), ואחר כך יקח עוד לוביא ויאמר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שירבו זכיותינו ותלבבנו'.(תלבבנו מלשון אהבה וחיבה מיוחדת אלינו)

כרתי (כרוב/כרישא) : תפילה להנצל מהכוחות הרעים שנבראו מהעוונות שלנו: 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו'.

סלקא (סלק או עלי סלק): תפילה על המקטרגים וכוחות הדין שמקטרגים עלינו בשמים: 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו  שיסתלקו אויבינו ושונאינו כל מבקשי רעתנו'.

קרא/קרע (דלעת):, 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו'

רימון: 'יהי רצון מלפנייך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שנהיה מלאים מצות כרימון'.

תפוח בסוכר/דבש: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה'.

ראש כבש/דג: 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב. ותיזכר לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום , בן אברהם אבינו עליו השלום'.


תקיעת שופר:

תקיעות השופר בראש השנה מעוררות אותנו להשתפר ולחזור בתשובה במעשינו.
·     נשים פטורות מתקיעות שופר. אך טוב לבא ולשמוע את תקיעות השופר. אישה שנהגה לשמוע בכל שנה תקפיד לא לפספס את תקיעות השופר.
·         ילדים- מצוה לחנכם ולהביאם לבית הכנסת לשמוע את תקיעות השופר ובתנאי שאינם מפריעים למהלך התפילה.
·         לא אוכלים לפני התקיעות שבתפילה. זקן חולה או חלש יכולים לאכול לפני התפילה.


מנהגי יום ראש השנה:
·       
  נהגו לא לישון ביום ראש השנה מעלות השחר לסימן טוב למשך כל השנה, ובפרט בזמן התפילות, מי שקשה לו ישן לאחר חצות היום.
·         תהילים – נהגו לקרא ספר תהילים אחד בכל יום, ויש נוהגים לקרא פעמיים בכל יום. (150 פרקים * 2 = 300 = גימטריא 'כפר')
·         לא לכעוס – ראש השנה הוא סימן לכל השנה, ולכן כדאי להיזהר יותר שלא לכעוס  בראש השנה מבכל השנה.

תשליך:
·         נהגו לעשות 'תשליך' ליד מקור מים, 'ולהשליך' לתוכו את החטאים. מטרתנו באמירת ה'תשליך' היא לסמן שהחטאים הם חיצוניים לנו ואין לנו חפץ בהם.
·         זמנו – לאחר מנחה של היום הראשון.
·         מי שלא אמר ביום הראשון יכול לומר ביום השני אף בלי מניין.
·         נשים פטורות מאמירת תשליך, ואם רוצות לומר - יכולות.


יום טוב שני של ראש השנה:

הכנות לקראת היום השני:
·         אסור לעשות הכנות ביום הראשון של ראש השנה לקראת היום השני, כגון לבשל או לחמם אוכל, לשטוף כלים וכדו'.
·         רק לאחר צאת הכוכבים אפשר להתחיל את ההכנות.
·         מותר לבשל אוכל ביום הראשון לצורכו כמות גדולה ולהשאיר ליום השני.
סעודת ליל שני: מברכים שהחיינו בקידוש גם ביום השני וטוב שיהיה בסעודה פרי חדש או בגד חדש שיכוונו גם עליו.
·         כשחל היום הראשון של ראש השנה בשבת, בקידוש של היום השני מוסיפים ברכת הבדלה, וברכת 'מאורי האש'.
·         ברכת מאורי האש מברכים על נרות החג, אין צורך בנר הבדלה הרגיל.


תפילות ראש השנה:

'המלך הקדוש':
·         בחתימת ברכת 'אתה קדוש' שבתפילת עמידה חותמים 'המלך הקדוש' במקום 'האל הקדוש'.
·         טעה או מסופק מה אמר ונזכר מיד -  מתקן ואומר המלך הקדוש. נזכר שטעה לאחר זמן , או שכבר התחיל את הברכה הבאה או שסיים תפילת עמידה - חוזר לראש התפילה. מסופק ואינו זוכר מה אמר - אם ידע לפני התפילה שצריך לומר ומסתפק לאחר התפילה לא צריך לחזור.
·         בראש השנה: מי שמקפיד להתפלל מתוך הסידור ומסופק מה אמר אין צריך לחזור.

'זכרינו לחיים':
·         נהגו להוסיף בברכה ראשונה ושניה וכן בברכת מודים ובברכת שים שלום תוספות נוספות (כמובא בסידורים) – שכח או מסופק אם אמר לא צריך לחזור וטוב לאמרם ב'אלוהי נצור'.


הדרכות לקראת ראש השנה סמוך לשבת:

'עירוב תבשילין':
·         ישנם דינים מיוחדים לראש השנה שחל בימים חמישי ושישי ומיד לאחריו שבת.
·         מפני כבודה של השבת וכבוד יום טוב אסור לבשל ולעשות הכנות לשבת ביום טוב אלא אם עשו 'ערוב תבשילין'.
·         מהו 'עירוב תבשילין'? 'עירוב תבשילין' הוא תבשיל שמניחים בערב יום טוב (יום רביעי) עבור שבת שסמוכה לו, וכל זמן שה'עירוב' קיים, מותר לעשות ביום טוב עבור שבת את כל מה שמותר לעשות ביום טוב, לסדר את הבית וכן לבשל לשבת (ע"פ הדרכים המותרות ביום טוב).
·         סדר הנחת 'עירוב תבשילין: ביום רביעי ערב החג יקח ביצה מבושלת וחלה ויברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב" ואחר כך יאמר: "בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולאדלוקי שרגא, ולמעבד כל צרכנא, מיום טוב לשבת". תרגום בלשון הקודש: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולתקן ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".
·         את ה'עירוב תבשילין' לא אוכלים ביום טוב, ולכן כדאי לסמנו. ומצוה לאכול את ה'עירוב' בשבת.
·         מי שלא הניח בערב יום טוב וכן מי שבטעות אכל ביום טוב ישאל רב כיצד לנהוג.
·         גם מי שכבר בישל את האוכל של שבת בערב יום טוב צריך להניח 'עירוב תבשילין'.


לקראת שבת:
·        
את הבישול לקראת שבת טוב לסיים בשעה מוקדמת ביום שישי ולא סמוך לשבת.
·         נרות שבת: מדליקים ביום שישי לפני השעה 18:36. לאחר מכן אין להדליק נרות שבת.
·         יש להדליק רק מאש קיימת, מנר נשמה שדלק מערב ראש השנה
·         את סעודת החג ביום שישי צריך להשתדל לסיים מוקדם כדי שיאכל את סעודת השבת בתאבון.


בברכת כתיבה וחתימה טובה
לחברי קהילתנו  היקרים ולכל עם ישראל
הרב אליעד בן-דוד
050-5883671

שהעץ יחגוג, למה אני?!

\ "טו בשבט הגיע חג לאילנות" - אם כך, שהאילנות יחגגו, למה גם אנחנו? כשגרתי בבית-אל מתוך חיבוב מצוות האתרוג בחג הסוכות, נטעתי בגינתי...