מערכת הבחירות של הקב"ה

·         למה בחר ה' במשה להיות מנהיג לעם ישראל?

הקב"ה "יוצא למסע בחירות" למצא את המנהיג המתאים לעם ישראל.

מה מחפש הקב"ה?

מנהיג שחש את נתיניו, שחס על ממונם, ולא חשוד בעברות פליליות של גזל. מנהיג שלנגד עיניו מעלת וטובת העם.

מסע נטול הכפשות. בו המנהיג לא רודף אחר השררה, מנסה בכל דרך להסיר מעצמו את עול ההנהגה בטענה שהוא לא ראוי לכך מחוסר נסיון או בגלל גדולתו של העם שהוא לא ראוי להניהג אותם.

מסע בו המנהיג לא דורך על קודמו, ואינו רוצה לגעת במלכותו כמלא נימא.

המנהיג הקודם – יודע לומר עד כאן, סיימתי את תפקידי ועכשיו אני מפנה את מקומי בשמחה ובלב שלם.

         א.         ראיית נתיניו:

שמות פרק ג

(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה:

(ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:

 (ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ב:

משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה.

         ב.         נקיות: (פרשיית הסיגרים של משה רבנו)

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ב :

אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה, הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה, בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל... שהיה דוד מקיים המשנה אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, אמר ליה הקדוש ברוך הוא נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, ... וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל...

          ג.         מנהיג שיודע את מקומו ולנגד עיניו מעלת וטובת העם:

שמות פרק ג

(ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:

(י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

כלי יקר שמות פרשת שמות פרק ג פסוק יא

(יא) מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל. נראה לפרש שמשה אמר משני צדדים אין אני ראוי לשליחות זה, הן מצד שפלות השליח, הן מצד גודל מעלת ישראל, כי משה היה עניו מכל האדם ובעיניו היה הוא שפל אנשים לפיכך אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי שפל אנשים כמוני ידבר לפני המלך, והן מצד מעלת ישראל אמר וכי אוציא את בני ישראל כי אומה גבוהה ורמה כזאת בני אברהם יצחק ויעקב עם גדול ורם איך ילכו אחרי שפל ובזוי כמוני.

משה מעיד על עצמו איני ראוי להיות מנהיג מתוך הכרת עצמו ומתוך הכרת מעלתם של עם ישראל.

         ד.         מכיר ביכולותיו:

שמות פרק ד

(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:

(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:

(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:

 (ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת:

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד סימן י

 ויאמר משה אל ה'. אהרן גדול ממני ואתה משלחני, אהרן נתנבא עליהם שמונים שנה, ואתה אומר לי שאלך בשליחותך.

אהרון מנוסה אהרון בעל ותק, למה אתה שולח אותי?

         ה.         בורח מהשררה:

·         למה לא  ביקש משה מהקב"ה שירפא אותו?

רמב"ן שמות פרשת שמות פרק ד פסוק י

הנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו. אבל טען אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצוני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים. והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו.

משנה מסכת אבות פרק א משנה י

"שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות"

          ו.          יש טובים ממני:

שמות פרק ד

(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:

(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח:

(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:

שכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד סימן יג

שלח נא ביד תשלח. בבקשה ממך שלח שליחותך זו ביד אהרן אחי, שהוא גדול ממני ג' שנים, לפיכך הוא ראוי למשלחת זו:

אור החיים שמות פרשת שמות פרק ד פסוק יג

פירוש איני ח"ו תולה הדבר לצד הבורא כי כל יכול עשות אלא מניעת הסרת הפגם היא מצידי כי איני ראוי לנס והוא אומרו בי אדני תלוי כל החסרון והמניעה...

          ז.          לא לוקח את התפקיד שלא שייך לי: לא דורך על מנהיג אחר:

רש"י שמות פרשת שמות פרק ד פסוק יג

ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן.

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג

...כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, הוא שכתב (יחזקאל כ) ואודע להם בארץ מצרים, ומנין שאהרן היה מתנבא שכן הוא אומר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, בשביל כך לא היה מבקש לילך, מיד ויחר אף ה' במשה.

         ח.         תיק 2000 של משה רבנו – אנשי העם שרודפים אותו מקנאה על מעשיו הטובים:

·         על מה רודפים את משה?

שמות פרק ד

(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:

רש"י שמות פרשת שמות פרק ד פסוק יט

מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת:

שמות פרק ב

(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:

(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:

(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:

(יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:

רש"י שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יד

ויירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:

         ט.         אהרון הכהן החלפת הנהגה, יודע לסיים את תפקידו בזמן ולהעביר בכבוד את השרביט:

שמות פרק ד

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:

(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ:

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה

וישק לו, מהו וישק לו זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה

דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרשת שמות פרק ד פסוק יד

(יד) וראך ושמח בלבו. לפי שהיה משה אומר מה אני בא בתחומו של אהרן מתנבא שנאמר הנגלה נגליתי וגו' אמר לו ית' למה אתה מזכיר אהרן אינו מיצר אלא שמח הה"ד ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה כדי שידע שאתה שמח:

דמותו של מנהיג

         א.         דמות המנהיג שמחפש משה:

פרשת פנחס, במדבר פרק כז: (טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: (טז) יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר 1. אִישׁ עַל הָעֵדָה: (יז) 2. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם 3. וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם 4. וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן 5. אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:

         ב.         דמות שיכולה להכיל את כולם:

"אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה"

אלשיך הקדוש:  והוא, כי הנה ידענו מחכמי האמת, כי נפש משה רבינו עליו השלום היתה כוללת כל כללות ששים רבוא ישראל. ותהי להם כערך בחינת שורש האילן אל בחינת הענפים, שעל ידי כן השפע הטוב יורק ממנו עליהם להטיב להם. ואם היה זולתו, היה אפשר שיהיה גדר נפשו למטה מקצת מישראל, ואיך יושפעו על ידו אשר נפשותם למעלה הימנו?!

ואין יודע זה רק מי שהוא אלהי הנשמות כולן, ידע איזו נפש למעלה מכלן להקים עליהם. וזהו אומרו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש שהוא על העדה. שרוחו עולה על גביהן, וזהו איש על העדה:

"איש על העדה":, שתהיה נפשו גדולת האיכות על העדה. הוא כדי שלא תהיה עדת ה', הם המובחרים שבעדה הנקראים בייחוד עדת ה', לא יהיו כצאן אשר אין להם רועה. שהוא איש שיוכל לשלשל שפע לגדולי האיכות שנפשותם עליונות מנפשו, שהם הנקראים עדת ה'.

          ג.         מנהיג שיודע לצעוק: 'אחרי'!

"אשר יצא לפניהם"

רש"י, רבינו בחיי: במלחמה. "ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם". לא ע"י אחר, ולא כמלכי האומות שמשלחין חיילותיהן והם יושבים בבתיהם, אלא כמו שעשיתי אני עם סיחון ועוג, שנאמר: (במדבר כא, לד) "אל תירא אותו", וכדרך שעשה יהושע, שנאמר: (יהושע ה, יג) "וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו", וכן בדוד הוא אומר: (שמואל - א יח, טז) "כי הוא יוצא ובא לפניהם", יוצא בראש ונכנס בראש.

         ד.         הבנה כללית בהנהגת הציבור:

לאחר שקיבל שלמה את המלוכה כתוב:

מלכים א ג: (ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:(ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל  כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה: (ז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: (ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה:

שלמה מבקש כלים בסיסיים בהנהגה.

רש"ר הירש: כאשר שלמה ביקש למלא את חובתו כמלך, הוא שאל מאת ה' "לב שמע לשפט את - עמך להבין בין - טוב לרע", ואם לא תינתן לו בקשה זו, לא יוכל לעשות את המוטל עליו; וחוסר יכולתו לקיים את תפקידו מבוטא על ידיו בלשון "ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא" (מלכים א' ג, ז; ט). וזו היא אפוא משמעות "יצא ובא": הוא ביטוי לכלל פעילותו של אדם שהועמד בראשו של עם. יתר על כן, מצאנו ביהושע יד, יא שכלב מבחין בבהירות בין "מלחמה" לבין "לצאת ולבא", שהרי הוא אומר: "ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבא".

הוראת "יצא" היא: לעבור לרשות הרבים, בניגוד ל"בא" המורה על חזרה לרשות היחיד. יש צורך באיש אשר - יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. איש זה יעבור לפני העם ויהיה להם מופת בחייו הציבוריים והפרטיים:

יש כאן גם דוגמא אישית של מנהיג.

         ה.         אחריות אישית על כל אחד:

"אשר יוציאם ואשר יביאם"

ספרי: שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות, שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שם /שמואל/ ב' ה ב) מה שאתה מוציא אתה מביא.

          ו.          רועה שיודע לתת לכל אחד ואחד לפי צרכיו.

"ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"

שמות רבה על הפסוק "ומשה היה רועה...": "ה' צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן, מהו ממכלאות צאן? היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה, אמר הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי.

ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה משה רבנו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה.

חז"ל ציינו את הרחמים כמידה חיונית למנהיג. מידה זו היא קו אופי של ישראל כולם, אבל היא חיונית ביותר דווקא למנהיג, שמעמסת הטיפול בכלל עלולה לעמעם את רגישותו לצרכי היחיד. דוד ידע לתת לכל חלק בצאנו את המרעה הראוי לו ומשה ידע אף לפתור את מצוקותיו של הגדי הבודד. לא די לדאוג לכלל כולו, צריך לראות גם את צרכיו ויכולותיו של כל חלק בציבור ולטפל אף בפרטים הזקוקים לתשומת לב מיוחדת.

כך גם מפרש רש"י את בקשת משה "אלוהי הרוחות לכל בשר": אלהי הרוחות - למה נאמר, אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

נקודה נוספת מנהיג שיודע להבחר בדרך ראויה

הקב"ה היה צריך לשדל את משה שיסכים לקבל על עצמו את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. המנהיג לעתיד לא נדחף לשליחותו, אין הוא רודף אחר השררה, אדרבה, הוא בורח ממנה. כבר נוכחנו שמשה נתן עיניו ולבו לסבלם של אחיו, והנה ניתנת לו ההזדמנות לפעול להצלתם והוא מנסה ככל יכולתו להשתמט. האם אבד לו רגש האחווה?! חלילה! משה היה משוכנע שאין הוא מתאים.

"שלח נא ביד תשלח" - אמרו במ"ר: "סבור אתה שהיה מעכב משה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם... אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר?!, בשביל כך לא היה מבקש לילך". בדרך להנהגה עלולים לעיתים לעגל פינות. המטרה הרי כל כך חשובה, גאולתם של ישראל עומדת על הפרק ולא נורא אם מישהו ייפגע או ייעלב. אבל משה לא נוהג כך. גם הדרך אל ההנהגה צריכה להיות נקייה מכל פגם מוסרי. רק אחרי שהקב"ה מבטיחו "וראך ושמח בלבו", נעתר משה ומקבל את השליחות.

          ז.          מכיר את תכונות העם

"ויאמר ה' קח לך א יהושע בן נון איש אשר רוח בו"

ספרי: איש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן.

אור החיים הקדוש: (יח) צריך לדעת אומרו קח לך, עוד אומרו אשר רוח בו וכי יש אדם שאין בו רוח. אכן לפי מה שפירשתי בדברי משה באה התשובה שפירש אומרו קח לך פירוש כחששתך ולדבריך קח את יהושע, ודע שהוא איש אשר רוח בו פירוש אתה ישנך שורש כל הנשמות והוא ישנו בבחינת הרוח, והוא אומרו אשר רוח בו פירוש שורש כל רוחות הדור ההוא, וצוה ה' לסמוך ידו להעיר לרוח מהות הנשמה שבמשה.

         ח.         לקיחת אחריות אישית על המצב בעם

"וסמכת את ידיך עליו"

הכלי יקר: "... כי מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמו שנאמר (דברים א יג) ואשימם בראשיכם, ולמדו חז"ל מכאן (דברים רבה א ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם. ... מנהיגי ישראל המה ישאו עוון העדה, הן שיחטאו במעשה הן שיחטאו בהרהור לפי שיש בידם למחות ואינן מוחין".

מנהיגות חינוכית מגדול המנהיגים – משה רבנו

כדי לדעת מה הן התכונות המאפיינות את 'המנהיג החינוכי' פשוט הדבר וברור שעלינו להתבונן במנהיגה ומחנכה הראשון של עם ישראל – משה רבנו. להתבונן מה היו דרכיו ואורחותיו וכיצד בעניו נראה המנהיג המחנך.

כשמשה רבנו מבקש מהקב"ה שימנה מנהיג אחריו לעם ישראל הוא מתמצת בפסוק אחד את הקוד האתי של 'המנהיג החינוכי': (במדבר כז ) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה":

נתבונן בהגדרות שמשה אומר:

1. דוגמא אישית:

"אשר יצא לפניהם": מבאר רש"י – "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג..."  מאפיין ראשון שאנו מוציאים כאן הוא הדוגמה האישית, המחנך המנהיג רואה לעצמו חובה להיות שותף בביצוע, אינו 'מנחית הוראה' אלא שותף בעצמו ונותן דוגמה אישית.

2.שמאל דוחה וימין מקרבת

כותב הכלי יקר: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, לומר שבנחת ינהלם ולא ילך עמהם בכפיה, וזה הדבר אשר לא סמך עליו כי אם ידו אחת לומר שבהנהגה זו לפי שעם קשה עורף הם ודרכם לבעוט במנהיגיהם על כן תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, והוא יצא ויבוא לפניהם והם אחריו ילכו מעצמם ולא כמי שאוחז בידו ומוליכו בחזקת היד". 'המחנך המנהיג' מוביל את כיתתו לא בדרך של כפיה ו''רודנות'' אלא עיקר הנהגתו ע"י קריאת ''אחרי!!!'' דוגמה אישית , וכשצריך לפעמים להעניש/לכפות המחנך עושה את זה ביד שמאל שהיא ידו הכהה לומר שכך היא לא עיקר דרכו.

3. אמון  בין המחנך לתלמיד:

המפרשים עומדים על הכפילות לכאורה בדברי משה: " אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם".

מבאר האבן עזרא: אשר יצא לפניהם - במלחמה. ואשר יוציאם - ע"י אחר: 'המחנך המנהיג' לוקח את מלא האחריות על חינוך והובלת הכיתה, ואף משתתף אתה במשימות, וזה החלק הראשון בפסוק "אשר יצא לפניהם". והחלק השני "ואשר יוציאם" – זו האצלת סמכות, "ע"י אחר" (לשון האב"ע). המחנך יודע להאציל סמכויות, ולמרות היותו 'מנהיג' שקורא ''אחראי'' הוא נותן אמון ותחושת אחריות למתחנך שהוא יוציא ויביא, שיקבל עליו את מלא האחריות למעשיו , לימודיו  וכדו'. המטרה בזה היא פיתוח המנהיג הבאה שלומד בעצמו את הדרך.  

4. אחריות רוחנית של המתחנכים:

"וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"

מבאר בעל 'העמק דבר' את דברי משה אלו לדאגה למצב הזכויות הרוחניות של העם: "בעוד משה חי נתפרנסו בזכותו במן. עתה מאין יגיע להם זכות פרנסתם. וזהו המשל כצאן אשר אין להם רועה – מורה דרך להם למרעיתם..." ניתן אולי להשליך מדימוי זה ולומר שהמצב הרוחני של המונהגים תלוי במנהיג. כלומר: 'מחנך מנהיג' הוא כזה שרואה עצמו אחראי למצב הרוחני של ציבור המונהגים . הוא אינו משתמט מאחריות בתואנה ש"למה כבר אפשר לצפות מתלמידים שבאים מבתים כאלה?" או "ההורים שלהם אחראים עליהם הרבה יותר שעות מאשר ביה"ס..." אלא הוא רואה כחלק מתפקידו את היותו "מורה דרך" – בעל חזון, ובכוחו ואחריותו להתוות את הדרך למרעה הרוחני

הכלי יקר רואה מאפיין זה של 'המחנך המנהיג' במילים "וסמכת את ידך עליו", ומתאר את האחריותו של המניהג על המצב הרוחני של ציבור המונהגים במילים חריפות ביותר – "... כי מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמו שנאמר (דברים א יג) ואשימם בראשיכם, ולמדו חז"ל מכאן (דברים רבה א ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגיהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם. ... מנהיגי ישראל המה ישאו עוון העדה, הן שיחטאו במעשה הן שיחטאו בהרהור לפי שיש בידם למחות ואינן מוחין".

אין ספק שהעולה מדברים אלו ש'המחנך המנהיג' רואה בעצמו אחראי להתנהלות ציבור המונהגים, ולא רק מורה להם את הדרך.

התכונות של המנהיג שיצאו ממינוי יהושע הן:

v      דוגמא אישית

v      חינוך נינוח, ולא בכפייה

v      האצלת סמכויות

v      אמון וביטחון

v      אחריות רוחנית

סיכום:

התבוננות בדרכי הגדולים באישיותם ובמעשיהם מלמד אותנו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. כך גם צריך להיות ה'מחנך המנהיג' כמגדל-אור שעיני תלמידיו נשואות אליו לירצות לשאוב ממנו ולקבל ממנו את דרך החיים.