נחפשה דרכנו ונחקרה ונשובה אליך – קול השופר שממליך מהפינות החשוכות

 

הסיפור לקוח מהרב עמיחי שוקרון: מעשה במלך שהיה לו אוהב אחד – איש חכם ונבון, איש סודו ונאמן עליו בכל ענייניו. המלך היה מתייעץ איתו, גם על דברים סודיים בענייני הממלכה, גם בעניי מלחמות, מינויים חשובים ואפילו עניינים אישיים. ממש היה איש הסוד של המלך, שהמלך סומך עליו בכל ענייניו.

הממלכה היתה שקטה ונעימה, ואזרחי המדינה שמחו מאוד במלך. הוא היה מיטיב איתם, לוקח מיסים בצורה סבירה וקדושה לצרכי העם שלו.

לקראת יום ההמלכה הנחגג בכל שנה של המלך, ויהי בשנת שלוש למלכו, עשה משתה לכל שריו ועבדיו, לחגוג את מלכותו. העם אהב מאוד את המלך, ושמח בחגיגות האלה. לא פעם, המלך היה עובר באיזו עיירה – והקהל היה מריע לו "יחי מלכנו". למלך ולעם היה טוב. הקשר היה מצויין, והיה שלום ושמחה בממלכה.

הגיע יום ההמלכה של המלך, וכניסת המלך לחצר הגדולה של הארמון היתה מלווה בקריאות "יחי המלך" רמות של כל המשתתפים. כולם הריעו למלך בקול גדול, בשמחה גדולה על המלך המיוחד שלהם, שעושה טוב לממלכה.

אותו אוהב קרוב לא השתתף בחגיגה. כשכולם צעקו "יחי המלך" ביום ההמלכה, הוא היה עסוק בדבר אחר לגמרי. הוא שמע שמועה שבעיירה קטנה בקצה המדינה, יש חבורה שאיננה מרוצה מהמלך, והיא מחפשת למרוד במלך. האוהב היה בדרכו לשם בכרכרה מלכותית, לנסות ולברר האם השמועות נכונות.

כשהוא הגיע לעיירה הצדדית, הוא קצת שאל וקצת חקר, והגיע לאדם שכנראה מוביל את המרד הקטן הזה. אותו מורד לא הסתיר את כוונותיו, ואמר לאוהב המלך – הרי אתה אדם חכם ונבון, ומכיר את כל תכניות הממלכה, את דרכי השלום והמלחמה, צורת המיסוי וכו' – בוא איתנו, ונשים אותך למלך עלינו. למרות היותו נאמן למלך, חשב האוהב לעומקה של ההצעה, ואמר לעצמו – שאולי באמת כדאי ללכת עם חבורת המורדים.

מיד ניער מחשבות אלה מראשו וצעק "יחי המלך! יחי המלך!" הוא מלכנו ואנחנו נאמנים לו. למה נפשע במי שמיטיב ועושה כל שביכולתו כדי להגן עלינו ועל משפחותינו!?

ע"כ הסיפור

מעשיו של מי גדולים? של העם המריע בחצר ארמונו של המלך, או של האוהב, שמביע נאמנות למלך ברגעים קשים? להמליך את המלך כשכוחו ועוצמתו ניכרים – זה לא קושי גדול. זאת אומרת, לצעוק "יחי המלך" כשהוא בשיא כוחו – זה דבר יפה, אבל לא בטוח שזה קונץ כל כך משמעותי... החכמה היא, אם בחדרי חדרים יש מישהו שאומר לך – נראה לי שהמלך הזה, צריך להחליף אותו – הווו! שם זו הנקודה החשובה בה צריך להגיד – חס וחלילה! הוא המלך ואני נאמן לו!

·         איפה אנחנו נדרשים להמליך את המלך?

אנחנו מתחלקים לחלקים רבים במעמד תקיעת השופר והכרזת 'יחי המלך'.  

אנחנו אומרים בסליחות "נחפשה דרכנו ונחקרה ונשובה אליך" – כל אחד מאתנו יודע אילו חלקים בתוכו מחוברים לה' יתברך, ואילו חלקים רחוקים.

גמרא (ראש השנה טז:): "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה".

הרב אליהו דסלר מבאר שאמנם ישנם יחידים באנושות שהם צדיקים גמורים כדברי הגמרא (בבא בתרא יז.): "שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל, כל. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: ולבי חלל בקרבי".

וכן ישנם רשעים גמורים שמרשעותם נלקח מהם כוח הבחירה החופשית, הם אינם שולטים בעצמם. כמו פרעה הרשע שלקחו לו את כוח הבחירה, כפי שכתוב (שמות ז,ג): "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה"

 

אך רוב העולם (אנחנו) גם צדיקים, גם בינוניים וגם רשעים:

צדיקים – במה שאין לנו כמעט בחירה לחטוא, ברור לנו שנבחר בטוב (לא נרצח, לא נגנוב סתם, לא נאכל חזיר וכול') ואין לנו בכלל יצר הרע לשתות דם למשל...

רשעים – במה שאנו מוותרים לעצמנו מלכתחילה ("שויתי השם לנגדי תמיד", "תיקון חצות", "תפילת ותיקין" וכדו').

בינוניים – בנקודות שאנו מתמודדים איתם יום יום.

ההתמודדויות היום יומיות הן נקודת הבחירה שלנו! שם אנו צריכים להשקיע!

 

קל לעמוד ולצעוק יחי המלך עם החלקים שבתוכנו שהם צדיקים גמורים – נאמנים למלך, מחוברים אליו.

החכמה היא "נחפשה דרכנו ונחקרה" – לחפש את המקומות הנידחים בתוכנו, את המעשים הרוחקים מהמלכת ה' שאנחנו עושים ויושבים בתוכנו.

"ונשובה אליך" – קול השופר הבוקע ממעמקי הנפש, מהחדרים הצדיים, מהעירות הרחוקות – גם שם אנחנו צריכים להמליך את הקב"ה ולקרא משם יחי המלך!!!

זכרון חסד נעוריך - מתן תורה וקול השופר

 

 [מתוך מנחת אשר שיחות על המועדים]

א.      זיכרון למתן תורה:

הנה כתב רבי סעדיה גאון דאחד מעשרת הטעמים לתקיעת שופר בר"ה הוא להזכיר את מתן תורה שבו ניתנה התורה בקולות וברקים. ויש להבין מה הקשר בין מתן תורה לר"ה.

ומצינו משל נפלא מדברי רבי לוי יצחק מברדיטשאב אשר מסביר במקצת את הקשר ביניהם.

מלך אחד נהג מדי פעם לטייל בגפו ביער ליהנות מן העצים והפרחים מהחיות והעופות ואף אחד ממשרתיו רואי פני המלך לא ידע היכן הוא פעם אחת הפליג ליכנס למעבה היער והלך לאיבוד שעה ארוכה הלך אנה ואנה ולא מצא את דרך המלך בשוטטו ביער פגש בפראי אדם שוכני המערות שביער ושאל אותם היכן היא דרך המלך והיכן הוא ארמון המלוכה ענו הפראים את המלך אין אנו מכירים ואת שמעו לא שמענו ככל שנקף הזמן וככל שהעמיק לתוך היער גברו פחדו ועצבונו עד שפגש אדם וגם אותו שאל היכן היא דרך המלך ואיה מקום כבודו איש זה נפל לפני רגליו ואמר אדוני המלך את קולך שמעתי בתוך הגן ואשרי לי שזכות נפלה בחלקי להיות זה שמושיט את ידו למלך רם ונשא וזוכה לשרתו וללוותו עד בית המלכות הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו וכאשר חזר המלך לארמונו הפשיט את פרוותו הגסה של בן הלויה והלביש אותו מחלצות בגדי משי ורקמה ואת הפרוה הגסה הלביש על פסל בדמות דיוקנו של איש זה שהציל את המלך והחזירו לבית מלכותו עברו שנים רבות והאיש שהציל את המלך נשכח לגמרי מתודעת ההמונים ופעם אחת עבר עבירה חמורה ונשפט למות לפני שהוציאוהו להורג ביקש את בקשתו האחרונה שיפשיטו מעל הפסל שעומד בחצר המלך את פרוותו וילבישוהו בפרוה זו ויביאוהו לפני המלך.

כאשר ראהו המלך לבוש באותו הלבוש שבו נפגשו ביער ופתאום הכירו המלך נכמרו רחמיו עליו ולבו עלה על גדותיו מאהבה וגעגועים ברב התרגשות אמר המלך זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך עמי במדבר בארץ לא זרועה וכאשר המציל שפך את מר לבו לפני המלך וביקש את רחמיו המתיק לו המלך את גזר דינו ופטרו לביתו

הנמשל:

כך אמר הצדיק מברדיטשוב הקב"ה סבב אצל כל האומות ותורתו בידו, עשו לא הכירו ישמעאל אטם את אזניו ואת שמעו לא שמע, כל עם ולשון לא חפץ בתורתו. עיניים להם ולא ראו אזניים להם ולא שמעו.  

רק אנחנו דבקנו בו באהבה גמורה והגדלנו את שמו בעולם רק אנו בנינו לו ארמון פאר מקום משכנו ובית הדום רגליו ורק אנחנו הקדמנו נעשה לנשמע בהר סיני כאשר בקול שופר הופיע הקב"ה עלינו.

מאז עמדנו על הר סיני עברו שנים רבות לאורך הגלות התרחקנו ממעלת אבותינו שקענו במצולות החטא והפשע שכחנו ונשכחנו מן הלב אך לעת משפט כאשר עומדים אנו לפני מלך המשפט כדי ליתן דין וחשבון וכאשר מלך במשפט יעמיד ארץ מבקשים אנו להזכיר נשכחות ולעלות לפניו חסדי נעורינו ואהבת כלולותינו ולשם כך תוקעים אנו בשופר כדי להזכיר את מעמד הר סיני שבו נאמר בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת מבקשים אנו להזכיר את חסד נעורינו ואהבת כלולותינו עת אשר כל האומות ביזו את התורה ולא רצו חלק ונחלה באלקי שמים ורק אנו הקדמנו נעשה לנשמע באהבה גמורה.

ואכן בשעה מיוחדת זו, שאנו עמדים רגעים מספר לפני קיום מצוות היום- מצוות תקיעת השופר, עלינו לקבל בשמחה את לבושי התורה עלינו, לשמוח בהחלטה הייחודית של עמ"י לקבל עלינו את התורה הקדושה.

 

 

 

ב.      תפילת מוסף –

הפסוקים שתכף נזכיר בתפילת מוסף עוסקים בזכרונות האלו:

 

פסוקי זכרונות:

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר:

"הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמר כּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה".

וְנֶאֱמַר:

"ְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אותָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִימותִי לָךְ בְּרִית עולָם".

וְנֶאֱמַר:

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּו זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לו רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'".

 

פסוקי שופרות:

תחליה מזכירים פסוקים מהתורה העוסקים בשופרו של ה' – פסוקים המבטאים את אהבת ה' עלינו.

"וַיְהִי בַיּום הַשְּׁלִישִׁי בִּהְית הַבּקֶר וַיְהִי קלת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקל שׁפָר חָזָק מְאד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה".

וְנֶאֱמַר:

"וַיְהִי קול הַשּׁפָר הולֵךְ וְחָזֵק מְאד, משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלהִים יַעֲנֶנּוּ בְקול".

וְנֶאֱמַר:

"וְכָל הָעָם ראִים אֶת הַקּולת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קול הַשּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחק".

 

שלב הבא, אנחנו מזכירים פסוקים מהכתובים המבטאים את אהבתנו וכמיהתנו לה':

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר:

"עָלָה אֱלהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקול שׁופָר".

וְנֶאֱמַר:

"בַּחֲצצְרות וְקול שׁופָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'".

וְנֶאֱמַר:

"תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁופָר, בַּכֶּסֶה לְיום חַגֵּנו".

 

א.      קיום העולם תלוי במעשה בראשית (שפת אמת – ר"ה תרמ"ח-תרמ"ט):

"ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" – דרשו חז"ל – תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו.

בחידוש הבריאה בר"ה מתחדש גם כוחן של עם ישראל לקיים את העולם.

תקיעת השופר - בקשתנו להכתב בספר החיים – כלומר להדבק בתורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה – עי"כ נזכר יום מתן תורה בשמים ומתחדשת בחירת הקב"ה בעם ישראל.  

 

ערב ראש השנה – פנינו לאן – המלכת המלך, קדושה – להניח את הכתר

א.      סיפור פתיחה: (מתוך הבלוג"דרשות למעגל השנה - הרב חייא בן חמו) 

אדם אחד חלם לבנות בית כנסת לעילוי נשמת אביו, הוא הלך וחיפש עיר שאין בה בית כנסת, ובנה בה את בית הכנסת המפואר ביותר שניתן, כל כולו פאר והדר, שם בתוכו את ספרי התורה המהודרים ביותר. מילא אותו בסידורים יפים, מזגנים חדישים פלורוסנטים וספוטים זוהרים.

ואז מגיע הרגע הגדול: הוא קורא לאנשי העיר לראות את בית הכנסת ולחנוך אותו.

כולם נכנסים ומתפעלים, מסתובבים בבית הכנסת ומשתאים מההוד וההדר. הם מעולם לא ראו מבנה כזה יפה. ואז אחד נעמד על הבמה ואומר, תשמעו, אולם כזה ענק, אחלה מיזוג אוויר, תאורה. ספסלים ביציע. תשמעו זה יכול להיות אחלה מגרש קט רגל. רק הבמה הזאת מפריעה באמצע, נזיז אותה הצידה. שער אחד כבר יש (העמודים שמשני צידי ארון הקודש), נשאר לנו לעשות כזה רק בצד השני...

כולם מוחאים לו כפים בהתלהבות (איזה רעיון, הגיע הזמן למגרש כמו שצריך), מפשילים שרווולים ומתחילים במלאכה.

התורם שתרם את בית הכנסת לעילוי נשמת אבא שלו, ומגיע אחרי כמה דקות, כדי לראות את התרוממות הרוח, את התפילות הקדושות, כולו מתחלחל, פורץ בבכי נורא, זועק זעקה גדולה ומרה, הולך לארון החשמל, ומוריד את המפסק הראשי.

בלגן המולה כולם נתקלים האחד בשני. מי כיבה את האור? אי אפשר לעשות כאן כלום.

כולם יוצאים החוצה ובורחים. נשאר אותו אדם יקר בודד בבית הכנסת, עצוב.

הוא מבין שכרגע אין עם מי לדבר ומחליט לנעול את בית הכנסת על מנעול ובריח. אין כניסה - בינתיים!

הולך התורם ומקים רשת גני ילדים ובונה בית ספר, אין לו הרבה תלמידים, מגיעים אליו רק הטובים ביותר.

לאט לאט עם השנים, מתוך הגנים והבית הספר הזה הוא מצליח לגדל קבוצה של אנשים ערכיים, מרוממים, שמבינים מה העיר הזו צריכה שמבינים את השפל הנורא שאליו היא הגיעה, והם מסתערים על המשימה, להפוך את העיר, לשנות את המבט של אנשי העיר על החיים, לגרום להם לרצות משהו גדול יותר.

אבל המציאות לא פשוטה, אנשי העיר עסוקים בקשיי היום יום, האוזניים שלהם עדיין לא מוכנות לשמוע את הדיבורים על ה' על תפילה, ועל בית הכנסת בתור מקדש מעט.

אנשי העיר רואים שהאדם הזה כל כך אוהב אותם ורוצה בטובתם, והם נקשרים אליו, ופונים אליו בכל בעיה שהייתה להם, בעיות כלכליות, משפחתיות, בריאותיות ועוד ועוד.

והוא באהבתו אותם ניסה לטפל בכולם, אבל כל הזמן הצטער, כל הזמן הצטער וחיכה מתי ישתנו הבקשות, מתי הם יתבגרו, מתי לא רק אותה קבוצה קטנה שלימד וגידל, אלא כל אנשי העיר יבואו וידרשו ממנו דרישות אחרות.

מתי הם יפסיקו לבקש ממנו בקשות קטנות מתי הוא יוכל לערוך את אותה חנוכת בית כנסת שחלם עליה לפני כל כך הרבה שנים, אבל הפעם לא רק עם ספסלים מהודרים, וסידורים וספרי תורה, אלא גם עם אנשים שמבינים מה הערך של כל זה ויודעים להשתמש בזה.

ויום אחד הוא רואה איש אחד יושב על מדרגות בית הכנסת הנעול ובוכה... והוא מתקרב אליו בחשש ובהתרגשות ושואל למה אתה בוכה? עונה האיש בדמעות: אני כ"כ רוצה להיכנס ולדבר עם ה'!!!

ב.       מיקוד מטרה ביום הגדול:

כבר חודש קמים מוקדם, מתכוננים ומצפים. למה?  

מה המטרה ביום זה?

אני רוצה למקד את עבודתנו ביום זה.

 

גמרא (ברכות כט.): "הני שבע דשבתא כנגד מי? אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. הני תשע דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה".

חנה בתפילתה כאשר היא מביאה את שמואל למשכן מזכירה את הקב"ה תשע פעמים

·         מהו מיוחד בתפילת חנה?

נחזור רגע לתפילה הראשונה של חנה – וממנה נצא להבין על מה מתפללת אמא שאין לה ילדים, מה היא רוצה באמת.

שמואל א' א,ט-י: "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְקֹוָק: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה:"

בכי אמיתי של אמא.

כדי להבין את עומק התפילה, מה מיוחד בתפילה זו נחזור לבריאת העולם.

ג.        חוזרים לבראשית:

אנחנו אומרים בתפילה: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" – "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".

היום נברא העולם?

ויקרא רבה כט, א: "תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם"

תאור בריאת האדם (היום ראש הנשה):

פרקי דרבי אליעזר פרק יא[1]

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ [בראשית א, כו]. הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הָעוֹלָם שֶׁלָךְ, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִבְרֹאתוֹ הוּא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז וְיָבֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲרִיךְ אַפְּךָ עִמּוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד.

הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן יָרֹק. אָדוֹם זֶה הַדָּם, שָׁחוֹר אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם, לָבָן אֵלּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים, יָרֹק זֶה הַגּוּף. וְלָמָּה כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יָבֹא אָדָם מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אוֹ מִמַּעֲרָב לַמִּזְרָח אוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ וּבָא קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא תֹאמַר הָאָרֶץ שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין עֲפַר גּוּפְךָ מִשֶּׁלִּי וְאֵינִי מְקַבֵּל אוֹתְךָ, חֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאתָ מִשָּׁם.

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָיָה הַיּוֹם, ... וְגִבֵּל אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְמָקוֹם טָהוֹר הָיָה, בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הָיָה, וְרִקְּמוֹ וְתִקְּנוֹ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה לֹא הָיְתָה בּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָפַח בּוֹ בְּרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו וְזָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב, ז] וַיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.

וְעָמַד אָדָם עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמָטָּה. וְהָיְתָה קוֹמָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, ... וְרָאָה אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל מְפָאֵר לְשֵׁם בּוֹרְאוֹ וְאָמַר מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' [שם קד, כד].

עָמַד עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מְתֹאָר בִּדְמוּת אֱלֹהִים. רָאוּ אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת וְנִתְיָרְאוּ, כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא בּוֹרְאָן, וּבָאוּ כֻּלָּם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אָמַר לָהֶם בָּאתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי בּוֹאוּ אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנַלְבִּישׁ גֵּאוּת וָעֹז וְנַמְלִיךְ עָלֵינוּ מִי שֶׁבְּרָאָנוּ, לְפִי שֶׁהָעָם מַמְלִיכִין אֶת הַמֶּלֶךְ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ מַמְלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אִם אֵין הָעָם מַמְלִיכִין אוֹתוֹ. הָלַךְ אָדָם לְעַצְמוֹ וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְכָל הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְאָמַר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ' [תהלים צג, א]:

ע"כ

כאשר אין עם, אין משמעות להוויתו של המלך כמלך. ולפיכך, מן היום הראשון של הבריאה עדיין לא מלך ה' על עולמו. רק בריאת האדם מאפשרת את המלוכה האלקית!

וזה המשמעות של "זה היום תחילת מעשך" שעד שלא נברא האדם לה הייתה שום משמעות לבריאת העולם.

ד.       לה' המלוכה ומושל:

וכאן המקום להבנה מה המקום שלנו כאן בראש השנה, נעשה זאת מתוך הבחנה ודיוק בלשון בין "המלוכה" ו"הממשלה".

(תהילים כב,כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

[2]ממשלתו של הקב"ה, כלומר, שלטונו בעולמו, קיים בכל עת מרגע בריאת העולם ביום הראשון. הקב"ה שולט בכל.

אבל מלכותו – אינה קיימת עד ש"תמליכוני עליכם"!

"היום הרת עולם" – היום, כשנברא אדם הראשון התחילה מלכותו של הקב"ה בעולם.

זה גם מה שאנחנו אומרים באדון עולם:

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ // בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא -  עדין לא בפועל, הממלכה בנויה, אבל אין משמעות. רק...

לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל // אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא

 

ה.      מה המשימה שלנו ?

נהר שלום דל לט עמודה ג: ידוע מ"ש הרב ז"ל כי בכל ר"ה חוזר האצילות העליון לכמות שהיה בתחילת הבריאה והענין הוא כי בכל שנה ושנה יש בירור ותיקון חדש מבירורים חדשים אשר עדיין לא הובררו ולא עלו ולא נתקנו מבריאת העולם ועד עתה.

תיקון חדש שלא היה מבריאת העולם – היום בריאה חדשה בעולם. היום! הרת עולם לא רק בעבר.

זו העבודה שלנו – אדם הראשון המליך את הקב"ה בעולם, והשנה יש התחדשות חדשה בעולם שלא הייתה בבריאת העולם – ותפקידנו לחדש את המלכת ה' בעולם.

זו מהות העבודה שלנו ביום ראש השנה להמליך את הקב"ה בעולם.

וכך אנחנו אומרים:

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ

מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה

עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה

יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ

"להניח את הכתר בראשו"

אין מלך בלא עם!

 

ו.        מי רוצה לקחת חלק בהמלכה?

·         להמליך את ה', מה המשימה? אפשר לקחת חלק?

ראש השנה טז:: "א''ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה".

·         מה מהות החתימה לחיים או למוות?

מהות הדין הוא – האם אני שותף במעשה בראשית בתוכנית לשנה החדשה או לא! שותף פעיל כחייל של הקב"ה, המלכה מלאה! איך אני מסתכל על עצמי ביחס לרצונו של הקב"ה?!

צדיקים נחתמים לחיים – מקבלים יעוד – משימה שנתית בבניית האור האלוקי בעולם. אלו חיים עם חיות.

רשעים נחתמים למיתה – שנה חשוכה ללא אור אלוקי.

 

ז.        הגדלת המשימה:

כפי ראינו את ההבדל בין מלכות לממשלה - יש הבדל בין עם ישראל לבין הגויים.

(כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

זה המצב כרגע – לא כל אומות העולם מאמינים בה' ובעמו עם ישראל.

בתחילת השנה, כשאנו ממליכים את ה' עלינו – אנחנו כעבדיו המסורים לו נותנים קריאת כיוון לשאיפה למלכות מלאה בעולם ומכריזים שאנו רוצים להתמסר לעבודותו ולמלכותו. וכך אנחנו אומרים:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ

מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ

וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ

וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ

עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ

וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ

וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ

וְיֹאמַר כָּל־אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ:

ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה

 

זה המדרגות שאנו מזכירין בברכת אתה קדוש ביום ראש השנה – הברכה העוסקת בקדושת ה' והמלכת ה' בעולם.

 

תהלים פרק כב פסוק כח - לב

(כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְקֹוָק כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

(כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

(ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:

(לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:

(לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:

 

ח.      נחזור לחנה:

 שמואל (א' א,י): "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה".

חנה רוצה בתפילת – שיתקיים הפסוק :

 

זכריה פרק יד פסוק ט:  וְהָיָה יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְקֹוָק אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

תפילה על ה' – חנה רוצה ילד שיצטרף להמלכת ה' בעולם.

ט.      נסגור את הסיפור – הנמשל:

הנמשל:

הקב"ה ברא עולם מושלם, עולם שאין בו בעיות אין בו נפילות ואין בו צרות לא בגוף ולא בנפש עולם כזה מאיר שכל כולו מלא בטוב הגדול ביותר שיכול להיות, לא רק טוב גשמי אלא הרבה יותר מזה טוב רוחני, עולם שכולו טוב, טוב מוחלט, קרבת אלוקים תמידית.

ואז רואה הקב"ה לאן האנושות הולכת, הוא מתמלא בצער.

בראשית (ו,ה-ו): "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ".

אומר הקב"ה לעולם כזה נפלא אין שום משמעות, אם אלו שחיים בו לא מבינים מה הערך שלו, לא מבינים עד כמה הוא יקר. אם הם משתמשים בו לצרכים בזויים, אם הם משחיתים את צלם האלוקים שלהם, אם הם לוקחים עולם שכל כולו נועד להיטיב ומשתמשים בו לשלילה, להרע ולהשחית, אין הצדקה לקיומו של עולם כזה.

עומד הקב"ה ומכבה את האור, הוא הופך את הבריאה לעולם, למקום שהקב"ה נעלם בו למקום לא מושלם, למקום שיהיה מושלם רק כאשר בני האדם ירצו שהוא יהיה מושלם.

והוא בחר לו צוות מחנכים, בעלי כישרון מיוחד, עם מיוחד, עם סגולה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר להם תרימו אותם, תרימו את האנושות, תגרמו לאנושות לרצות שהעולם הזה יחזור להיות מושלם, תגרמו לאנושות שחיה בחושך וטוב לה בחושך, תגרמו לה לרצות אור.

 

---

[1] ביוגרפיה - פרקי דרבי אליעזר

פרקי רבי אליעזר (או פרקי דרבי אליעזר; פדר"א) הוא חיבור מדרשי בן נ"ד פרקים המיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס, ונראה שנחתם בתקופת הגאונים בא"י. אין מדובר על מדרש דרשני, אלא על מדרש המרחיב את סיפור הכתוב. לאחר הפתיחה המספרת על ראשית ימיו של רבי אליעזר מתוארים במדרש קורות העולם, וכן נמצאים בו כמה פרקים העוסקים באסטרונומיה ובחכמת העיבור.

[2] קול אליהו בראשית פרשת וישב אות לז

בפסוק ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו וגו', הנה בפסוק זה רבו הדקדוקים אמנם יש לבאר דכתיב לה' המלוכה ומושל בגוים, כי מלך נקרא מי שממנים אותו ברצון העם והוא נגזר מלשון המלכה שמתיעצין למנות את זה עליהם למלך, ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על העם, וזהו שאמר לה' המלוכה היינו ישראל מקבלים עליהם עול מלכותו ית' ברצון, ומושל בגוים בחזקה אף שלא ברצונם, אבל לעתיד והיה ה' למלך על כל הארץ שכל העולם יקבלו עול מלכותו ברצון. וכמו כן יש לפרש כאן בה"א התימה המלוך תמלוך עלינו, כי מלוכה צריך להיות ברצונינו וזה ודאי אינו כי אנחנו שונאים אותך ואיך נסכים עליך ברצונינו למנותך מלך עלינו, בשלמא על אחרים יוכל להיות שתמלוך עליהם אבל לא עלינו, אם משול ר"ל אלו ראית בחלום שתהיה מושל בנו זאת יוכל להיות אשר תמשול אפי' בנו לאחר זמן לנקום ממנו אבל מלך אי אפשר.

 

  

הכנסת אורחים וחיבור לבית הכנסת – לקראת חגי תשרי

הכנסת אורחים וחיבור לבית הכנסת – לקראת חגי תשרי

 

פתיחה: על דרך מגדיאל ליד רמי לוי בשכונה – יש עץ עתיק ומיוחד. מה מיוחד בו? ההורי  שלו לא נתנו לא צ'אנס, המורה שלו לא האמין בו, היחס האיש שלא קיבל מסביבתו שהיה קטן – גרמה לו לגדול עקום. ועכשיו "לך תיישר אותו"...

1.       בן סורר ומורא:

דברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק יח - כא

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:

(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ:

(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא:

(כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ: ס

 

2.       דרוש וקבל שכר

סנהדרין עא: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר"

(התנאים להיות בן סורר ומורה: 1. 13 - 13 ושלושה חודשים, 2. בן ולו בת , 3. יאכל טרטימר בשר וישתה לוג יין, 4. גנב משלך אביו, 5. לא בסעודת מצווה, 6. אביו ואמו: "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ"- ולא גדמין. "וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ"- ולא חגרין. "וְאָמְרוּ"- ולא אלמין. "בְּנֵנוּ זֶה"- ולא סומין. "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ"- ולא חרשין.”)

 

3.       נהרג על שם סופו:

"תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מְגַמֵּר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה- ימות זכאי ואל ימות חייב..."

 

4.       מחילת אביו ואמו מצילתו

שם משמואל: בש"ס סנהדרין (פ"ח א) בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו. ויש להבין הלוא אינו נהרג על מה שהמרה נגדם אלא ע"ש סופו שסופו ללסטם את הבריות, א"כ למה תועיל מחילתם. ונראה דהנה יש להתבונן במאמרם ז"ל (שם ע"ב א) הגיעה תורה לסוף דעתו וכו' הלוא כמה רשעים גמורים שעשו כל התועבות שבעולם ולבסוף עשו תשובה, ושמא יהי' זה כמותם, הלוא לא ננעלו דרכי תשובה לפני שום אדם

 

5.       שורש התשובה מתחילה באבות:

שם משמואל: "הכלל שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה נפסק חיבורו מאביו ואמו ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש בודאי שלא יעשה תשובה, ואף אם יעשה לא תתמיד ויחזור לסורו, וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש, שוב אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה"

 

החיבור לשורשים למסורת לאבות – נשמר בנשצה פנימה ומקרב ואף מחזיר בתושבה.

6.       חיבור והארת פנים לבאים לבית הכנסת.

יושבי בית הכנסת שכאן עכשיו, כולנו מסמלים את החיבור למסורת, למורשת של העם שלנו. בפתחם של חגי תשרי, הרבה אורחים יגעו אלינו – זו הזדמנות, להאיר פנים, לקרב, להושיב על כסא, להביא מחזור וכו...

הלכות ערב פסח שחל בשבת

הלכות ערב פסח שחל בשבת

בשנה זו תשפ"א (2021) ערב פסח חל בשבת ולכן ההכנות לקראת חג הפסח שונות משנים רגילות. להלן סדר ההכנות:

א.     תאריכים:

v     יום ה' י"ב ניסן 25.3: תענית בכורות, בדיקת חמץ.

v     יום ו' י"ג ניסן 26.3: שריפת חמץ.

v     שבת י"ד ניסן 27.3:  ערב פסח. כניסת שבת – 18:35. סוף זמן אכילת חמץ – 9:48. סוף זמן ביעור חמץ – 10:59.  צאת שבת וכניסת החג – 19:33

v     יום א' ט"ו ניסן 28.3: חג ראשון של פסח. צאת החג – 19:34

פירוט ההלכות:

ב.      יום ה' י"ב ניסן 25.3

תענית בכורות:

v     מקדימים את תענית בכורות ליום זה. הנוהגים להשתתף בסעודת מצווה של סיום מסכת עושים זאת ביום זה.

בדיקת חמץ:

v     מי שהתענה במשך היום, יכול לאכול קצת לפני בדיקת החמץ.

v     בודקים את החמץ בלילה שבין יום חמישי לשישי לאחר צאת הכוכבים.

v     לאחר הבדיקה אומרים את נוסח ביטול חמץ כבכל שנה.

v     יש להניח את החמץ שנשאר לימים שישי ושבת במקום מסוים שלא יתפזר בבית.

 

ג.       יום ו' י"ג ניסן 26.3

שריפת חמץ:

v     שורפים את החמץ כבכל שנה ומשאירים בבית רק חמץ מצומצם לשתי סעודות ראשונות של שבת. מומלץ להשאיר פיתות, שאינן מתפוררות.

v     לאחר שריפת חמץ לא אומרים את הנוסח של ביטול חמץ, אלא יש לאמרו בשבת.

v     נכון לשרוף בשעות הבוקר המוקדמות כבכל שנה. ומי שלא הספיק – יוכל לשרוף עד סמוך לכניסת שבת.

הכנות לשבת:

v     יש לאחסן את כלי החמץ ביום שישי לפני כניסת השבת.

v     מומלץ לבשל את תבשילי השבת בכלי פסח.

v     יש להשאיר כמות מצומצמת של חמץ לברכת המוציא של שתי סעודות.

v     מומלץ להשתמש בכלים ובניילון חד פעמי לסעודות השבת.

v     אין לבשל לשבת זו תבשילים המכילים חמץ.

הכנות לקראת ליל הסדר:

הכנות אלו לא ניתן לעשותם בשבת ויש להקדימם ליום שישי.

v     מאכלים: בדיקה וניקוי ירקות עלים, צליית הזרוע, בישול הביצה, הכנת החרוסת, הכנת מי מלח.

v     נרות החג: יש להכין מערכת נרות נוספת לחג, נר נשמה שדולק לפחות 26 שעות. מי שמתכוון לבשל בחג – נר ל48 שעות.

 

ד.      שבת י"ד ניסן 27.3

סדר השבת צריך להיות מתוכנן על מנת לקיים את מצוות השבת והפסח כהלכתם.

v     הצעה לסדר סעודת שבת: עריכת השולחן עם מפה חד"פ ובלי כלים, קידוש, בציעת הפת על פיתות שלא עושות פרורים, פינוי הנילון, ניעור הבגדים וטאטוא, עריכת הסעודה עם כלים חד"פ.  מומלץ לקיים את הסעודה בחצר או במרפסת.

v     יום שבת:

א.     תפילת שחרית בשעה מוקדמת.

ב.      סעודת שבת: על פי ההצעה בסעיף הקודם. את הסעודה יש לסיים עד סוף זמן אכילת חמץ [9:48]. עד שעה זו יש לצחצח את השיניים (מבלי להוריד דם).

ג.       ביעור חמץ: איסוף החמץ שנותר בבית וזריקתו לאשפה הציבורית, לאסלה או לשפוך עליו אקונומיקה לפסול אותו. יש לעשות כן עד סוף זמן ביעור חמץ. לאחר הביעור יש לומר את נוסח ביטול חמץ המופיע במחזור.

ד.      מנחה: מתפללים מנחה גדולה ואחריה נהגו לקרוא את סדר הקרבת קרבן פסח שזה זמנו.

ה.      סעודה שלישית: יש להקדים את אכילת הסעודה כדי ליגיע עם תיאבון לליל הסדר. מספר דרכים הוצעו לקיים את הסעודה כאשר היא בזמנה לאחר חצות היום. להלן על פי סדר עדיפות:

1.      אכילת 'קניידלך' – העשויות בבישול מקמח מצה טחונה. ברכתם מזונות ועל המחייה.

2.      סעודה על בשר או דגים ותבשילים.

3.      סעודה על פירות, רצוי משבעת המינים.

4.      פיצול סעודה שנייה לשניים לפני סוף זמן אכילת חמץ – אכילת כביצה לחם, ברכת המזון, הפסקה, נטילה חוזרת על פת והמשך סעודה.

 

ה.     מוצאי שבת – ליל הסדר

הכנות לליל הסדר:

v     שינה לקראת ליל הסדר בשבת: מותר לישון בשבת לקראת ליל הסדר אך אין לומר בפה שישן לשם כך.

v     הכנות לליל הסדר: עריכת שולחן, חימום האוכל והדלקת נרות – אין לעשות לפני זמן צאת שבת.

v     הדלקת נרות החג: מדליקים על ידי העברה מאש שהודלקה מערב שבת, אסור להדליק אש חדשה בחג.

v     תפילת החג: מוסיפים בתפילת העמידה תפילת "הביננו" של הבדלה. נשים שלא התפללו או מי ששכח יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

ליל הסדר:

v     קידוש והבדלה: ברכת הבדלה נכללת בתוך קידוש החג. סדר הברכות: ברכת היין, קידוש היום, ברכת הנר, ברכת הבדלה, ברכת שהחיינו. הנוסח המלא מופיע בהגדה של פסח.

v     ברכת הנר: מביטים ונהנים מנרות החג.  

 

לשאלות והכוונות לקראת חג הפסח

ניתן להתקשר

אליעד בן-דוד

050-5883671