באו נחווה את זה יחד

זה מתאים גם לך, אני לא יודע מתי תקרא את הדברים האלו. האם בערב החג לפני התפילה, בסעודה, במהלך הלילה או בשעות הבוקר של החג או אולי בצהורי היום ואפילו אולי בשבת שאחרי החג. בכל שלב עדיין לא פספסת את החוויה, אתה מוזמן לקפוץ לרכבת ולהצטרף לחוויית החג.

זוג נשוי חוגגים בכל שנה את יום הנישואין שלהם, את היום בו בא לידי ביטוי באופן שלם הבחירה שלהם אחד בשני.

כעין הקשר בין בעל ואשה מתואר הקשר בין עם ישראל לקב"ה. כל תהליך ההכרות, אירוסין, הכנות לחתונה ובסוף מעמד החתונה הגדולה עם ישראל עם הקב"ה. "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָֽיִךְ" – כך מתאר הנביא ישעיה (סב,ה) את הקשר של עם ישראל והקב"ה, קשר של נישואין וזוגיות.

בא נראה יחד את כל התהליך.

1.       הכרות – שלב זה התחיל עוד בזמן האבות בו למד אברהם להכיר את הקב"ה ולהפיץ את גדולתו בעולם.

2.       אירוסין – חג הפסח. בברכת האירוסין תחת החופה אנו מתארים את מצבם של החתן והכלה, שמצד אחד מכל העולם בחרו זה בזה, אך מנגד אינם נשואים אחד לשני ואינם מותרים יחד. שלב זה מתאר את יציאת מצרים – בה הבדיל ה' אותנו מן העמים, בחר בנו והוציאנו ממצרים להיות לו לעם.

מתכוננים לחתונה:

3.       ההכנות והטהרה – ספירת העומר. על מנת להטהר לקראת החתונה סופרת האשה שבעה ימים נקיים שבסופם היא טובלת "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר". כותב הזוהר הקדוש: עם ישראל היו בטומאה כל כך גדולה במצרים שכדי להטהר הם צריכים שבעה שבועות "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם ... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת".

4.       הכלה מתקשטת לחתונה – לימוד ליל שבועות. לקראת מעמד החתונה מתקשט הכלה בקישוטים הנאים לה ולחתנה לשמוח ולשמח. על פי זה כותב הזוה"ק: אמר רבי שמעון באו ונכין קישוטים לכלה בלילה, על ידי לימוד התורה, כדי שתבוא מחר אל המלך עם קישוטיה הראויים לה, ומשמחות אותו.

5.       הטבילה והטהרה – לפנות בוקר של חג השבועות. זמן ירידת הטל, מסמל את מי הטהרה "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה". נהגו בשעות אלו ללכת ולטבול במקווה סמל לכלה הטובלת לקראת חתנה.

6.       החופה – קריאת התורה. בקריאת התורה אנו קוראים על מעמד מתן תורה, מעמד התקשרות הנישואין בין עם ישראל לקב"ה.  

7.       כניסה לבית החתן – אמירת 'כתר' בתפילת מוסף. 'אין מלך בלא עם', כאשר אנו אומרים בפה מלא "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ" אנו ממליכים את הקב"ה וכאילו מעמידים אותו כמלך בממלכתו.

8.       סעודת החתונה – סעודת הבוקר לאחר כל חווית הלילה. "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה". השולחנות ערוכים בכל טוב וכולנו שמחים על הזכות שבחר בנו להיות לו לעם.

תמיד אפשר לחדש או לחזק את הקשר:

ההמשך פונה למי שקורא את הדברים בצהורי החג או בשבת ואולי בעצם לכל אחד ואחד מאיתנו:

9.       קבלת התורה בכל פעם מחדש: בכל יום, בבוקר כשאנו מברכים ברכות השחר ומוסיפים את ברכות התורה – אנו בוחרים מחדש מרצוננו להתחבר  לקב"ה, לחזק את הקשר לה' ולתורתו. יום נישואין חוגגים פעם בשנה, אבל בכל יום אפשר לבחור זה בזה מחדש.

אהבת עולם אהבתיך – אהבת כלולותיך

פסוקי אהבה עצומה בין הקב"ה לעם ישראל, תשוקת החתן לכלה לפני מתן תורה. 

         א.         ירמיהו פרק לא: (א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: (ב) מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ..."

מלבי"ם :כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם..."

         ב.         שמות יט,ד: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".

"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרי":

רש"י: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. בגלל מה שעשו לכם ובגלל אהבתי אתכם.

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי : אף על פי שמצרים עובדי עבדה זרה מגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי מהם אלא בשבילכם.

"ואשא אתכם על כנפי נשרים":

רש"י: על כנפי נשרים - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן, (שמות יד יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם  (שם כ) ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:

          ג.          שמות יט,ה: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:

והייתם לי סגלה מכל העמים:

רש"י: אוצר חביב,  כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת: כי לי כל הארץ - והם בעיני ולפני לכלום:

הייתי יכול לבחור במי שאני רוצה כיוון ש"לי כל הארץ",  ובחרתי בכם.

         ד.         שמות פרק יט,ו: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

         ה.         שמות יט, טז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:

רש"י:  בהית הבקר - מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד.

החתן מגיע לפני הכלה לחופה.

ובפרקי דרבי אליעזר פרק מא: ויצא משה למחנה, והיה מעורר אותם משנתם, אמר להם, עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה, כדי ליתן להם את התורה.

          ו.          שמות יט,יז: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:

רש"י: לקראת האלהים - מגיד שהשכינה יצאה לקראתם (מהר סיני), כחתן היוצא (מהחופה) לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא.

כלומר –  לשון לקראת נאמר להולך לקראת אדם שאף הוא הולך ומתקרב לקראתו , דאל"כ היה צריך לכתוב "את העם אל האלוקים". מגיד שגם השכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא מחופתו לקראת הכלה ושניהם באים זה לקראת זו, כך הקב"ה לאחר שירד על הר סיני יצא ממנו לקראת עם ישראל באהבתו אותם. לכן נאמר מסיני בא ולא לסיני בא.

ספר תשב"ץ קטן סימן תסה : נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה שה' היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל.