‏הצגת רשומות עם תוויות אהבת ה'. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהבת ה'. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 בפברואר 2023

נדבת הלב השתוקקות לקרבת ה'

  שמות פרק כה

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: (ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן: (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

 

1.      זריזות במצוות ה': אור החיים שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק ז

ואולי כי לצד שמצינו שהנשיאים הביאו אותם באחרונה כשראו שהביאו ישראל כל הצורך למשכן, ותמצא שאמרו ז"ל (במד"ר פי"ב) שהקפיד ה' על זה וחסר אות אחת מהם והנשאם כתיב, לזה סדרם ה' באחרונה לומר כי הם למטה מכולם, ומהטעם עצמו שהם באחרונה והבן:

2.      מעלת הטורח – האיכות ולא הכמות: אור החיים שמות פרק כה

עוד נראה על פי דבריהם ז"ל שאמרו ביומא (ע"ה א) שהעננים היו מביאים את אבני השוהם וכו' אם כן משלחן גבוה היו מביאים בלא טורח ויגיעה ולא חסרון כיס אשר על כרחו סדר נדבתם אחר כל הנדבות שמביאין מכיסם ועל ידי טורח:

3.      אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו: כלי יקר שמות פרק כה

ובזה ראיתי לתרץ קושיא אחת, מאחר שחשב הנדבה כסדר מדריגתן זהב וכסף ונחושת אם כן למה קא חשיב אבני שוהם ואבני מלואים לבסוף כי האבנים בלי ספק הם יקרים יותר מן זהב, גם לפי דרכינו נוכל לומר שרצה הקדוש ברוך הוא להראות שאחד הממעיט ואחד המרבה הכל שוין לפניו יתברך על כן הזכיר החשוב לבסוף שלא יהיה תפארת העשיר על העני לומר נדבתי גדולה והכתוב מנאה בראש.

4.      גאווה:

ועוד הזכיר נדבתם באחרונה לפי שרום לבבם הביאם לידי זה שהתנדבו לבסוף לומר יתנדבו הציבור ומה שהם מחסרים אנו משלימין וכל זה דרך גאה וגאון לומר יש לאל ידינו למלאות מה שהם מחסרים, על כן הזכיר נדבתם אחרונה כי כל המגביה את עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. ולא עוד אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד ועל ידי שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, ודבר זה סוד מסודות התורה. וצורת היו"ד מורה גם כן על הענוה והקטנות:

 

ב.      מה הדבר הראשון שאני אורז בתיק:

שמות פרק יב (לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:

וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:

רש"י שמות פרק כה: מאין היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

יום חמישי, 24 בינואר 2019

אהבת עולם אהבתיך – אהבת כלולותיך

פסוקי אהבה עצומה בין הקב"ה לעם ישראל, תשוקת החתן לכלה לפני מתן תורה. 


         א.         ירמיהו פרק לא: (א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: (ב) מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ..."

מלבי"ם :כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם..."


         ב.         שמות יט,ד: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרי":

רש"י: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. בגלל מה שעשו לכם ובגלל אהבתי אתכם.

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי : אף על פי שמצרים עובדי עבדה זרה מגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי מהם אלא בשבילכם.

"ואשא אתכם על כנפי נשרים":

רש"י: על כנפי נשרים - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן, (שמות יד יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם  (שם כ) ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:


          ג.          שמות יט,ה: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:

והייתם לי סגלה מכל העמים:

רש"י: אוצר חביב,  כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת: כי לי כל הארץ - והם בעיני ולפני לכלום:
הייתי יכול לבחור במי שאני רוצה כיוון ש"לי כל הארץ",  ובחרתי בכם.


         ד.         שמות פרק יט,ו: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

         ה.         שמות יט, טז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:

רש"י:  בהית הבקר - מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד.
החתן מגיע לפני הכלה לחופה.

ובפרקי דרבי אליעזר פרק מא: ויצא משה למחנה, והיה מעורר אותם משנתם, אמר להם, עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה, כדי ליתן להם את התורה.


          ו.          שמות יט,יז: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:

רש"י: לקראת האלהים - מגיד שהשכינה יצאה לקראתם (מהר סיני), כחתן היוצא (מהחופה) לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא.

כלומר –  לשון לקראת נאמר להולך לקראת אדם שאף הוא הולך ומתקרב לקראתו , דאל"כ היה צריך לכתוב "את העם אל האלוקים". מגיד שגם השכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא מחופתו לקראת הכלה ושניהם באים זה לקראת זו, כך הקב"ה לאחר שירד על הר סיני יצא ממנו לקראת עם ישראל באהבתו אותם. לכן נאמר מסיני בא ולא לסיני בא.


ספר תשב"ץ קטן סימן תסה : נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה שה' היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל.

יום ראשון, 30 בספטמבר 2018

שמחת תורה אהבה כפולה ומכופלת


אהבה כפולה ומכופלת
הקב"ה לעמ"י וישראל אל הקב"ה


הגענו לפסיגה הגבוהה ביותר!

         א.         מה עבר עלינו בתקופה האחרונה?
·         אלול – תקופה של ארבעים יום של חיזור אחרי הקב"ה ותפילה להחזרת האהבה הראשונה.
·         ראש השנה – יום הדין, עסקנו בהמלכת הקב"ה עלינו והכרזה שאנחנו נאמנים לו. בנוסף הדגשנו את מלכויות זכרונות ושופרות – המלכת הקב"ה דווקא על ידי עם ישראל ודווקא בארץ ישראל.
·         יום כיפור – לאחר ההמלכה הקב"ה מוחל לנו "כי הוא לא חפץ במות הרשע אלא בשובו מדרכו". נעילה – סיימנו את היום ובחרנו שהשער ינעל מאחורינו ואנחנו נהיה בפנים.
·         סוכות – בנים כלומר בתוכו סוכתו של הקב"ה "כי יצפנני בסוכו"  - אומר האר"י הקדוש שהסוכה היא חיבוק שהקב"ה נותן לנו. ( שתי דפנות וטפח – זרוע , אמה וכף היד).


         ב.         מה קורה עכשיו?
סוכות אהבה ראשונה: סוכות זכר לענני כבוד "למען תזכור כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציא אותם מארץ מצרים". מים ולחם – זה "בסיסי" שיתן לנו הקב"ה, הוציא אותנו למדבר לכאורה צריך לדאוג לצרכים הבסיסיים. אבל עננים שעושים צל, מישרים את הקרקע, מכבסים את הבגדים, מגנים שלינו מחיצי המצריים זה בונוס וזה ביטוי לאהבהת ה' אותנו ועל כך אנחנו חוגגים.

שמיני עצרת אהבה כפולה:

מה שם החג?

שמיני עצרת, שמחת תורה.
שמיני עצרת – מצד הקב"ה.
שמחת תורה – מצדנו.

·         שמיני עצרת: אהבת הקב"ה לעמ"י

מהתורה החג נקרא כך.
סוכה נה: : "א"ר (אליעזר) הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות".
בחג הסוכות הקרבנו שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם לכפר עליהם. אומנם נכנסנו לתוך היכלו של המלך אבל שבעה ימים לא עסקנו בשביל עצמנו אלא בשביל תיקון העולם כולו.
ממשיכה הגמרא ואומרת:  "פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה והזמינו (אליה אורחים רבים את כל נטיני ההמלכה), ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך".
אומר לנו הקב"ה בסיום שבעת ימי המשתה עצרו אני רוצה עוד יום אחד רק אתכם – אני רוצה להנות מכם!!!
אחרי שהמלכנו את הקב"ה, זכים וטהורים מחטאים, מלאים מצוות כרימון – אחרי חג מלא במצוות  - אנחנו נכנסים לחדר לבד עם הקב"ה כי הוא אוהב אותנו ורוצה להנות ממנו.

·         שמחת תורה: אהבת עמ"י לקב"ה.

בערב חג השבועות דיברנו על החתונה הגדולה של עם ישראל עם התורה, עם ישראל החתן והתורה הכלה.

עפ"ז למה רק עכשיו אנחנו נזכרים לרקוד עם התורה (הכלה), הריקוד והשמחה צריך להיות בחתונה?

עונה על כך במשל המגיד מדובנא: מעשה במלך שהייתה לו בת יחידה שהגיע לפירקה. אמרה הבת למלך: אני רוצה חתן פשוט, בן כפר ולא בן מלכים כדי שלא יתנסה ויתגאה עלי.
בלט ברירה יצאו שליכים מאת המלך לחפש בכפרים חתן. הגיעו לכפר מרוחק ומצאו בחור שענה להגדרות של בת המלך ונתנו לו צו מהמלך להגיע מיד אליו.
כשהגיע הבחור נכנס לפני המלך לראיון – לאחר שיחה עם המלך , בישר לו המלך אתה החתן לביתי. הבחור לא הבין מה בחרו בו וטרם הספיק לעכל , בזריזות רבה התארגנו לחתונה. כולם שמחו והבחור...
לאחר שנה בה החתן למלך ובקש ממנו להנשא לבתו!
המלך לא הבין מה הוא רוצה ממנו. אמר לו החתן – כשהתחנו חשבתי איזה פגם יש בבת המלך שלקחו לה בן כפר פשוט ולא בן מלכים והייתי עצוב. עכשיו אחרי שנה שכבר הספקתי להכיר את ביתך ואת מעלותיה הרבות אני שמח על הזכות שנפלה בחלקי ואני רוצה להתחתן שוב...

כך עם ישראל אחרי שזכינו בע"ה לסיים את כל התורה וזכינו לראות כמה דבריה נחמדים מזהב ומפז רב, ובפרט לאחר תקופה זו של התרוממות כה גדולה – אנחנו יוצאים במחול בחיבוק ואהבה לתורה הקדושה ואהבת ה' גדולה שמתפרצת מתוכנו.


יום חמישי, 16 באוגוסט 2018


סליחות 'התערותא דלתתא' 'לאקמתא שכינתא מעפרא'


הזכרנו בשבוע שעבר את הרמז שהביא האר"י הק' על חודש אלול "אני לדודי ודודי לי" ר"ת אלול. "כי בחדש אלול הקב"ה מתרצה עם ישראל, ונעשה דוד להם לקרבם בתשובה, והוא קרוב לקוראיו בחדש זה". "ונהפך הקב"ה ידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה" (עץ הדעת טוב פרשת כי תצא).
וזהו מהותו של החודש – חידוש האהבה בין הקב"ה לעם ישראל.
יש פסוק נוסף משיר השירים שאנחנו מכירים – "דודי לי ואני לו הרועה בשושנים" – במה שונה הפסוק הזה מ – "אני לדודי..."?
התשובה היא – בחודש אלול צריך התערותא דלתתא, התעוררות מלמטה, אנחנו קודם מתעוררים בתשובה לקראת הקב"ה ואחר הוא בא אלינו – אני לדודי ואח"כ דודי לי. להבדיל מ "דודי לי ואח"כ ואני לו" שזה התערותא דלעילא – התעוררות מלמעלה.
פרשה קראנו: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".(כ,א)
מבאר על דרך הדרוש האור החיים הקדוש: "כי תצא למלחמה וגו'. אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך, ואמר כי תצא למלחמה הידועה שאין גדולה ממנה, והנה במלחמה זו יש ב' דברים קשים לאדם שמתישים כוחו, א' הוא שאינו מלומד במלחמה כמו שהוא מלומד ורגיל במין מלחמה זו יצרו הרע, ב' שהרכבת האדם חובקת דברי היצר בכל אשר יאמר אליו בעניני האיסור לגנוב ולגזול ולגאות ולאכול כל אשר תאוה נפשו, וזה ימנעהו מלשמוע אל דברי התורה והמצות, ומה גם אחר שנכשל בעבירות רבות שיתוספו כוחות הרע שנולדו ממעשיו הרעים כמו שפירשתי במקומות אחרים והרי הוא ביניהם כחררה שאין לה הופכין.
לזה בא דבר ה' כאן ואמר כי תצא למלחמה וראית בעיני שכלך סוס ורכב, סוס כנגד מה שהוא היצר סוס מוכן למלחמה מה שאינו כן האדם, רכב כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים, ואומרו עם רב ממך כנגד כוחות הרע שניתוספו ממנו מצד מעשיו הרעים כמו שאמרנו, אף על פי כן בא דברו הטוב ואמר לא תירא מהם, והטעם הוא כי ה' אלהיך עמך פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו אבל כיון שה' אלהיך עמך כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו:
וגמר אומר המעלך מארץ מצרים כי זה מופת חותך כי ה' מפרק הקליפה מן הקדושה ומבררה, והוא סוד העלאת ישראל ממצרים כידוע ליודעי חן, וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה."
קודם אתה תצא למלחמה ואח"כ לא תירא כי ה' אלוהך עמך.

מטרת המלחמה:
·         מה מטרת המלחמה ביצר הרע?
·         למה אנחנו אומרים סליחות?
שני דרכים יש לנו לומר את הסליחות:
1. סליחות מתוך אהבת עצמנו - לומר סליחות כי אנו יודעים שבראש השנה נפתחים ספרי צדיקים ורשעים ובינונים, בראש השנה יכתבו וביום כיפור יחתמו. לכן אנו מתקנים את מעשינו בחודש אלול, מבקשים סליחה כדי שיגזור עלינו הקב"ה פרנסה טובה. חיים. שלום. ושלא יגזור עלינו גזירות רעות ח"ו.
2.  סליחות מתוך אהבת הבורא - לומר סליחות לעורר בתוכנו את אהבת ה'. שכשעם ישראל נמצא בגלות - זה חילול השם. "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל לו ובעוד מקומות רבים). השכינה בצער גדול. שמו של הקב"ה לא שלם. אנו מתפללים בסליחות "להקים שכינתא מעפרא" שיהיה קידוש ה' בעולם. שתתגלה מלכותו יתברך. אנו קוראים בסליחות בקול גדול: "ה' מלך" להכריז ש"ה' הוא האלוקים".  הבקשה שיסלח לנו היא מתוך הרצון להיות ראויים לגלות את שמו בעולם – כלים להופעתו. ומתוך כך אנחנו מבקשים פרנסה, בריאות, הצלחה, ילדים וכו' כדי שנהיה שלמים לשרת את שמו.
וזה מה שאנחנו אומרים בר"ה ויהו"כ: "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים" עד כאן הכל אגואיסטי... ומסיימים: "למענך אלוקים חיים" אנחנו רוצים את כל זה למענך....
מטרת המלחמה בחודש אלול היא: חידוש הקשר בין הרעיה והדוד, עם ישראל והקב"ה.
חידוש האהבה שהייתה במתן תורה אהבה של חתונה, לקראת יום כיפור שבו אמר הקב"ה "סלחתי כדבריך" נתנו לוחות שניים וחודשה האהבה של עם ישראל עם הקב"ה.
כמו שאנו מזכירים לעצמנו כל יום פעמיים, בבוקר ובערב "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו". והוא על סמך נבואת ירמיהו שגילה לנו שאלוקים אוהב אותנו כל כך הרבה. "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיה לא).
ברכת קריאת שמע של ערבית: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, ומתוך כך תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת זה מעמד הר סיני ... ומסיימים בהצהרה ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים"
שחרית: אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ". ומתוך כך אנחנו מבקשים. "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה . וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ ... וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ".
פרי עץ חיים (שער קריאת שמע ג'): "יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעמד הר סיני ונתינת התורה".




שהעץ יחגוג, למה אני?!

\ "טו בשבט הגיע חג לאילנות" - אם כך, שהאילנות יחגגו, למה גם אנחנו? כשגרתי בבית-אל מתוך חיבוב מצוות האתרוג בחג הסוכות, נטעתי בגינתי...