אכילת סימנים בליל ראש השנה
מסכת הוריות יב. : "אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש
שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי"
מסכת כריתות ו. : "אמר אביי:
השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא
ותמרי."
טעמי האכילה:
1. בראשית יב,ו: וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ
עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ:
רמב"ן: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך
כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו
רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו
הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים
אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן
ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה
מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו
שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת
ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב
יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם (פסוק
יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה
שלש פעמים תכה את ארם: ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ
ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה.
מהר"ל
מפראג 'גבורות ה' על הרמב"ן: "ומעתה תדע להבין דברים אלו, כי הדבר
הזה הוא חכמה נפלאה, לעשות לגזירה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפועל
הטוב ותהיה מקוימת הגזרה לטוב. לכך ראוי לעשות סימן ודמיון, כמו שתמצא שעשו
הנביאים. וזה ענין הדמיון 'למיכל בריש שתא' דברים שיש בהם סימן טוב, כדי שתצא
הגזירה לפועל, ואז תהיה הגזירה הטובה מתקיימת. ואין בזה ניחוש רק הוא הכנה
שתצא הגזירה לטובה... ודברים אלו נעימים ויקרים מפז, וכל חפצים לא ישוו בהם."
2. מאירי לעורר את האדם לשוב בתשובה:
"...ולא
מדרך ננחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה... וכדי שלא ליכשל בהם
לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים בתשובה... וידוע שכל נה אינו אלא
הערה, שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים."
וכ"כ
השל"ה הקדוש: "העיקר הוא להתעורר מתוך אכילת הסימנים בתשובה ותפילה שכל
תפילות ראש השנה יש להם השפעה רבה על מה שיהיה במשך השנה, ולכן ראוי שאפילו
באכילה עצמה תהיה ספוגה בתפילות על השנה הבאה שתהיה טובה ומתוקה."
3.
המשכת הברכות
ע"י המאכלים:
מאור ושמש[1]
בראשית פרשת תולדות
עוד בפסוקים הנ"ל, בהתעורר עוד איזה דקדוקים. א', יצחק אמר לעשו
ועשה לי מטעמים 'כאשר אהבתי', זה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הָעֲרֵבִים לַחֵךְ,
הלא הַצַּדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, ולאיזה צורך יבקש מטעמים. גם בדברי רבקה נאמר
ונשנה כמה פעמים ואעשה אותם מטעמים לאביך 'כאשר אהב'. גם מה שהשיב יצחק לעשו הן גביר
שמתיו לך יעויין שם ברש"י, ועוד לאלקי מילין. גם למה בחרה רבקה דוקא בגדי - עזים
ולא כבשים. ואף לדברי חז"ל (פרקי דר"א פל"ב) שאחד יהיה לקרבן פסח וכו',
הלא גם כבש ראוי לקרבן פסח. גם מלת 'טובים' צריך ביאור.
אמנם יראה לי לרמז בזה, כי הנה מיצחק אבינו
לא נעלם שיעקב ראוי לברכות יותר מעשו. אמנם, יצחק אבינו היה מדתו גבורה, וידע בנפשו
כי גם אם יברך את עשו לא תחול הברכה כי אם בדין, ובאם לא יזכו - לא יעשו הברכות פרי,
ועל אופן זה שָׂם מְגַמַּת פָּנָיו בברכתו, לפקוד עשו בדינו הקשה. ולזה אמר לו שיעשה
לו מטעמים 'כאשר אהב', כי הנה אמרו חז"ל (הוריות יב א) סימנא מילתא היא, וליכול
אינש בריש שתא קרא ורוביא וכו', וחז"ל מנעו מאתנו מלאכול בראש השנה דברים חמוצים
וחריפים. והטעם, כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים, ודברים מתוקים - הם ממדת חסד,
והחמוצים - הם ממדת גבורה, לזה אוכלים בראש השנה דברים מתוקים ודבש. ויצחק אבינו היה
מדתו מדת גבורה, אהב גם כן מאכלים עזים וחריפים, המעוררין מדתו, ולכן צוה לו להביא
לו מטעמים 'כאשר אהב' היינו הרומזים למדתו, כדי לעורר סטרא דגבורה. אמנם רבקה אמנו
יָרְאָה לנפשה, פן בברכתו לעשו יֵצֵא מפיו איזה דבר שיזיק ליעקב, לכן ציותה ליעקב בנה
שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים רצה לומר, שהעזים הרומזים לדין כידוע, ותעשה אותם טובים
רצה לומר שֶׁתְּמַתְקֵם. רצה לומר, שימתיקו הגבורות. ואף שיהיו המאכלים חמוצים כמדתו,
אמנם יהיו כבר גבורות ממותקים.
בשפת אמת לראש השנה כותב: בראש השנה היעוד העיקרי והתפלות הם הגדלת מלכות שמים. ואנו מבקשים -
ובכן יתקדש שמך וכו' מלוך על כל העולם כולו וכו'. ועל ענייני עולם הזה ודאגת הפרנסה
- מרמזים רק בסימן, לכן אוכלין סימנין בליל ראש השנה עכ"ק.
הפרי
צדיק: "הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם... והשמות
מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש
החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש וכן רוביא שירבו זכויותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש
שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
*בן איש
חי (ש"ר ניצבים): "לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא
תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים,
וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו".
*"אם
נזדמן שבא ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, דהכעס הוא
סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב".
*סדר
הסימנים: תפוח בדבש, כרתי, סילקא, תמרים, קרא, רוביא, רימון, דגים, ראש כבש.
*מנהג
ישראל הוא לא לומר את ה'יהי רצון' ואז לברך ולאכול, אלא מברכים על הסימן טועמים
ממנו ואז אומרים את ה'יהי רצון'.
הסיבה מובאת בזוהר
הקדוש (ח"א רכח.) "בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי
קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין" (תרגום: בכל מקום
שצריך ברכה צריך לברך את הקב"ה קודם ואחר כך לברך דבר אחר). אבל אם לא מברכים
על הסימן אז אומרים את ה'יהי רצון' קודם האכילה.
*אם ישנה
בעיית כשרות או ששכחו להכין או שלא מצאו את ה'סימן' יאמרו את הבקשה מבלי לאכול.
תפוח
בדבש
אומרים:
יהי רצון.. שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
תפוחים =
פתחים: ספירת החכמה (פתח).
התפוח
מסמל את עם ישראל. כתוב "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים".
הבן איש
חי: ״ונראה לי, בסייעתא דשמיא, טעם לתפוח בליל ראש השנה: כי התפוח יש בו
שלשה הנאות - טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי, שהוא בני חיי
ומזוני לכל השנה כולה״ (הלכות שנה ראשונה פרשת נצבים אות ד). כלומר, התפוח בא לבטא
את הבקשה של השפע הכללי מהקב״ה, לשנה זו ולשנים הבאות - ״מראשית השנה ועד אחרית
שנה ״ (עיין בהעמק דבר דברים יא, יב).
על פי
הסוד, התפוח בדבש בא לבטא את המתקת הדין של יום הדין, עליה אנו מתפללים.
הרב
עובדיה: סגולה לפרי בטן: לקחת תפוח אחד, לחצות אותו לשנים. תפוח - סגולה
לפרו ורבו. לכוין על צאצאים. "תפוח" - גימטריא "פרו ורבו".
"אשה" בגימטריא - דבש. [האר"י הקדוש אומר שבכל ראש השנה נפקדות 280
עקרות - עקורות, כאלה שהרופאים אמר להן שאין סיכוי כלל].
תפוח -
סגולה לעורר את האהבה. "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". –
"תחת התפוח עוררתיך".
-אנו
מתפללים שהתפוח יביא עמו מתיקות, ושהעוקץ של הדבורה יביא עמו מתיקות גדולה יותר
(לכוין שמהדברים הקשים בחיים יצאו דברים מתוקים)!
כרתי
(כרישה,לוף)
אומרים:
יהי רצון שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח:
"יכוין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי הקרי").
כרתי הוא
צמח חסר קיום. זהו סוג של צמח שצומח במהירות אחרי הגשם ומתייבש במהירות. כשאנחנו
אוכלים את הכרתי ואנחנו אומרים 'שיכרתו אויבינו וכל מבקשי רעתינו', אנו זוכרים
כי ההצלחה של האנשים הרשעים, שונאי ישראל היא זמנית ובת חלוף.
סילקא
(סלק עלים,תרד)
אומרים:
יהי רצון שיסתלקו אויבינו וכל מבקשי רעתינו (בא"ח: "יכוין על
המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה", הרב יעקב יוסף זצ"ל:
יכול להוסיף שמות פרטיים של שונאי ישראל).
לכוין גם
לזכות לרפואה שלימה.
תמר
יכווין:
"תמר בגי' פעמיים ש"ך ניצוצין שיתוקנו, ותאיר לנו שמש צדקה שעולה מספר
תמר, וישפיע לנו היסוד הנמשל לתמר, דכתיב: צדיק כתמר יפרח".
עץ התמר,
הוא העץ המתפתח בתנאים הקשים ביותר - המדבר. הצדיק,
בדומה לתמר, הוא העומד בתנאים הקשים, בנסיונות שהקב״ה מביא עליו. זאת בניגוד לרשע,
שאינו עומד בנסיונות שהקב״ה מזמן לו. התמר אינו משל לצדיק בלבד. ״ועמך כלם
צדיקים״ (ישעיהו ס, כא) - עם ישראל כולו נמשל לתמר: ״זאת קומתך דמתה
לתמר״ (שיר השירים ז,ח). נתפלל שכולנו נזכה לעמוד באתגרים המזדמנים בחיי היהודי.
תמר
פירושו: תם-מר, מרמז על סיום המרירות בחיינו. למעשה כאן אנו מבקשים לתקן את
רצונותינו המקולקלים, כל התאוות הגשמיות למינהן, שהן ה"אויבים
ושונאים", כיוון שהן מרחיקות אותנו מקדושה. כולן מתחילות במתיקות
גדולה, אך סופן מר. את המרירות הזאת אנו רוצים לגדוע ולהוציא מחיינו.
קרא
(דלעת)
אומרים:
יהי רצון שתקרע רוע גזר דינינו (בא"ח: "יכוין בשם קר"ע
מ'קרע שטן' "). ויקראו לפניך זכויותינו.
מסביר בעל
הטורים: ״קרי מפני שממהר להיות גדל״. הקרא, הוא פרי הצומח במהירות גדולה
ביותר, ומכאן שמו: הקריאה, בשונה מדיבור ומאמירה, היא הכרזה פתאומית. אנו מתפללים
על כך שיקראו זכויותינו לפני ה' במהירות, בלא שתהיה אפשרות לקטרוג כל שהוא.
רוביא
[שומשום עם סוכר, לוביה (פול מצרי), חילבה (תלתן)].
אומרים:
יהי רצון... שירבו זכיותינו כרוביא ויש מוסיפים: וּתְלַבְּבנוּ
המשותף
לכל פירושי רוביא הוא ריבוי הזרעים. אנו מתפללים גם על כך שמעשינו הטובים, לא
ישארו כמעשים בודדים ועקרים, אלא יהיו מעשים שעושים פירות, מצוה גוררת מצוה!
רימון
(ספירת ההוד).
אומרים:
יהי רצון... שירבו זכיותינו כרמון.
גמרא (סנהדרין
לז.): ״ריש לקיש אמר מהכא:כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ו, ז) - אפילו
ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון". קליפתו של הרימון אינה ניתנת למאכל, אבל תוכו
רצוף אהבה. הפנימיות של הרחוקים ביותר בעם ישראל, רצופה מצוות ומעשים טובים.
הרב
אליהו זצ"ל: אנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות ללא "שיור" כל שהוא, שלא
נערב בתורה ובמצוות "אויר" או "פסולת" אלא שנהיה מלאים
וצפופים בתורה ומצוות כרימון.
דגים
אומרים:
יהי רצון... שירבו זכיותינו כדגים, ונפרה ונרבה כדגים.
בגמרא (בבא
מציעא פד.): ״אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט,
כב): בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא (בראשית מח, טז):
וידגו לרב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסים אותם, ואין העין שולטת בהן -
אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן״.
אנו
מתפללים שירבו זכויותינו, ועם זאת, שתשארנה הזכויות סמויות מן העין, ומתוך כך תשרה
בהם הברכה, ולא תתלווה אליהן תופעת לואי שלילית כלשהי.
ראש כבש
אומרים:
יהי רצון... שנהיה לראש ולא לזנב, ותזכיר לנו אילו של יצחק אבינו.
אנו
מבקשים שנהיה ראש אבל לא ראש לזנב, "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש
לשועלים" אנו מתפללים לה' שנהיה לראש לדברים שמתאים ליהודים להיות בהם לראש.
עוד
סימנים:
גזר
- יאמר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתגזור עלינו גזירות טובות ישועות
ונחמות. ויש מוסיפים: ויגזרו אויבינו.
בשר כבש
- אם ירצה יקח עימו בשר כבש (ולאו דוקא ראש) ויאמר: יהי רצון מלפני
אבינו שבשמים, שתזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליו
השלום.
ריאה - יאמר:
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתהיה שנה זו קלה עלינו כריאה. "ראה נא בענינו
וריבה ריבנו וגאלנו גאולה שלמה וקרובה למען שמך, והאר עיננו בתורתך".
קולה -
"אנת הוא זן לכלא", שתמיד יאמרו לנו "קולהכבוד!"
קיווי -
לישועתך קויתי ה'יי
חסה -
שה' יחוס וירחם עלינו.
בשר -שנתבשר
בשורות טובות.
[1] מאור ושמש ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין
נולד בקרקא בשנת תקי"א (1751) לאביו ר' אהרן. היה תלמידם של ר' אלימלך מליזנסק
ושל החוזה מלובלין ועוד מגדולי החסידות. נפטר בשנת תקפ"ג (1823). ספרו 'מאור ושמש'
נחשב אחד מספרי היסוד בחסידות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה