פסוקי אהבה עצומה בין הקב"ה לעם ישראל, תשוקת החתן לכלה לפני מתן תורה.
א.
ירמיהו פרק לא: (א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי
חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: (ב) מֵרָחוֹק יְקֹוָק
נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ..."
מלבי"ם :כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם
מעולם..."
ב.
שמות יט,ד: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרי":
רש"י: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות
היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. בגלל מה
שעשו לכם ובגלל אהבתי אתכם.
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי : אף על פי שמצרים עובדי עבדה זרה מגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי
מהם אלא בשבילכם.
"ואשא אתכם על כנפי נשרים":
רש"י: על כנפי נשרים - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו,
שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם,
אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו,
לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן, (שמות
יד יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ
מֵאַחֲרֵיהֶם (שם כ) ויבא בין מחנה מצרים ובין
מחנה ישראל, והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:
ג.
שמות יט,ה: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ
בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי
לִי כָּל הָאָרֶץ:
והייתם לי סגלה מכל העמים:
רש"י: אוצר חביב, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם.
כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה
יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת: כי לי כל הארץ - והם בעיני ולפני לכלום:
הייתי יכול לבחור במי שאני רוצה כיוון ש"לי כל הארץ", ובחרתי בכם.
ד.
שמות פרק יט,ו: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת
כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ה.
שמות יט, טז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת
הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד
וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
רש"י: בהית הבקר - מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך
בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד.
החתן מגיע לפני הכלה לחופה.
ובפרקי דרבי אליעזר פרק מא: ויצא משה למחנה,
והיה מעורר אותם משנתם, אמר להם, עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה
לחופה וממתין לה, כדי ליתן להם את התורה.
ו.
שמות יט,יז: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ
בְּתַחְתִּית הָהָר:
רש"י: לקראת האלהים - מגיד שהשכינה יצאה לקראתם
(מהר סיני), כחתן היוצא (מהחופה) לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני
בא, ולא נאמר לסיני בא.
כלומר – לשון לקראת נאמר
להולך לקראת אדם שאף הוא הולך ומתקרב לקראתו , דאל"כ היה צריך לכתוב
"את העם אל האלוקים". מגיד שגם השכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא
מחופתו לקראת הכלה ושניהם באים זה לקראת זו, כך הקב"ה לאחר שירד על הר
סיני יצא ממנו לקראת עם ישראל באהבתו אותם. לכן נאמר מסיני בא ולא לסיני בא.
ספר תשב"ץ קטן סימן תסה : נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה שה'
היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה