\"טו בשבט הגיע חג לאילנות" - אם כך, שהאילנות יחגגו, למה גם אנחנו? כשגרתי בבית-אל מתוך חיבוב מצוות האתרוג בחג הסוכות, נטעתי בגינתי עץ אתרוג, מהאתרוג שברכתי עליו בחג. מו"ר אבי, שראה זאת אמר לי: "חבל, בית אל היא מקום קר זה לא יגדל"… כשעברתי להוד השרון, שוב אמר לי אבי: "כאן המקום המתאים לטעת עץ אתרוגים".
הנביא ישעיה מנבא את תהליך הגלות והגאולה של עם ישראל. תחילה הוא פותח בתאור הגלות - עם ישראל יחטא ויגלה מארצו עד ש-"עָרֵי קׇדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר, צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַ͏ִם שְׁמָמָה". לאחר מכן מספר מספר הנביא על תקופת הגאולה, השיבה לארץ ובניינה: "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם. לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל". כאן מוסיף הנביא ביטוי מיוחד המתאר את נצחיות העם "כִי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי". כשרוצה הקב"ה לתאר בנבואת ישעיה את תקומת העם דווקא בארץ ישראל, לאחר גלות ארוכה שכמעט הכחידה אותו, הוא מדמה אותה לנצחיותו של העץ. זהו דמיון לעץ שחוזר לחיים לאחר שהיה נטוע בקרקע שאינה פוריה עבורו, ובאקלים שאינו מתאים לצרכיו, והנה הוא שב לסביבתו הטבעית למקום גידולו המקורי, ופורח.
במשל זה המדמה את עם ישראל לעץ שחי וצומח, טמון רובד עמוק נוסף, הנוגע בקשר והחיבור של עם ישראל אל הקב"ה. המשל מתאר את השכר והארת הפנים של ה' לעמו. בפרשת 'והיה אם שמוע' אנו קוראים את 'חוזה ההתקשרות' של עם ישראל עם ה': "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם… וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". כלומר, קיום התורה והמצוות הם התנאי לגשם, ובכך לקיום העצים והצמחיה בארץ ישראל. משה רבנו מתאר את ההבטחה של הקב"ה על ארץ ישראל: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ" סימן להשקייה בקלות וללא תנאי. אלא: "האָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ… לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם". הוא ממשיך לתאר את ההשגחה המיוחדת על ארץ זו: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
כאן נחזור לשאלת הפתיחה - מדוע חג האילן הוא חג גם שלנו? לאחר שעיינו בדברים שנכתבו עד כאן - התשובה לכך ברורה - אנו, יושבי ארץ ישראל, היוצאים בתקופה זו, ורואים את השקדיה פורחת, את העצים מלבלבים, ואת הירוק מתעורר לחיים - אנו שמחים ויודעים: הקב"ה מאיר לנו פנים. הקשר בינינו בל ינתק, עם ישראל חי וקיים לעולם, והארץ שמניבה את פרותיה היא העדות שהקב"ה מאיר פניו ומשפיע עלינו ברכת טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה