"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ
שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה
מִצְרָיִם:
וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ
בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה לָנוּ:"
אומר
פרעה למשה: לכו עבדו את ה', אבל תביטו ימינה ושמאל ותראו את האומות שסבבכם שהולכים
לזבוח לאלוהיהם, מי ומי ההולכים בכל אומה. רק הגברים שנצרכים לזבוח הם הולכים, לכן
כך תראו וכן תעשו.
עונה לו
משה: לא כך אצלנו, אלא "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ
וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ" אע"פ שאומות העולם
לא, אנחנו כן! "בנערינו ובזקנינו נלך" – לצורך הקרבת הקרבן, אבל "בבנינו
ובנותינו נלך" – "כי חג ה'
לנו" – אומות העולם שהולכים לזבוח בחג של האלוהים שלהם – אכן רק מי שדרכו
לזבוח הולך, אבל אנחנו חג לה' הוא חג שלנו "כִּי חַג יְהוָה לָנוּ".
ואיך חוגגים חג אצלנו?
כותב הכלי יקר: וידוע שאין שמחת האדם שלימה כ"א בזמן
שאשתו ובניו וכל קניניו עמו, כי איך ישיר את שיר ה' על אדמת נכר ואשתו ובניו וקנינו
נתונים בערבון בעדו, והשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, ... ובנינו ובנותינו ילכו לשם שמחה
ר"ל שנשמח אנחנו עמהם לקיים מצות ה' עלינו ליתן חציו לה' וחציו לנו ולבנינו,
לשם שמחה.
הילדים הם חלק מקיום המצווה!
קיום
המצוות בשלמות זה בשיתוף בנינו ובנותינו בחווית המצוה.
בהמשך
הפרשה כתובה שאלת הבן הרשע – "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם
מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", "לכם ולא לו, לפי שהוציא עצמו
מהכלל", איך הוא נהיה רשע? בשאלתו טמונה שורש הבעיה – הוא לא רואה את עצמו
חלק מקיום המצוות, המצוות הם חיצוניות לי הם שייכות לאבא שלי.
את היסוד
הזה מקבלים עם ישראל עם המצוות הראשונות. מצוות חג הפסח – "והגדת
לבנך". חיבור הילדים לקיום המצוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה