א.
דמות המנהיג שמחפש משה:
פרשת פנחס, במדבר פרק כז: (טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: (טז) יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי
הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר 1. אִישׁ עַל הָעֵדָה: (יז) 2. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם 3.
וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם 4. וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן
אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח
לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן 5. אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת
יָדְךָ עָלָיו:
ב.
דמות שיכולה
להכיל את כולם:
"אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה"
אלשיך הקדוש: והוא, כי הנה ידענו מחכמי האמת, כי נפש משה רבינו
עליו השלום היתה כוללת כל כללות ששים רבוא ישראל. ותהי להם כערך בחינת שורש האילן
אל בחינת הענפים, שעל ידי כן השפע הטוב יורק ממנו עליהם להטיב להם. ואם היה זולתו,
היה אפשר שיהיה גדר נפשו למטה מקצת מישראל, ואיך יושפעו על ידו אשר נפשותם למעלה הימנו?!
ואין יודע זה רק מי שהוא אלהי הנשמות כולן, ידע איזו נפש למעלה מכלן להקים עליהם. וזהו אומרו יפקוד ה' אלהי הרוחות
לכל בשר איש שהוא על העדה. שרוחו עולה על גביהן, וזהו איש על העדה:
"איש על העדה":, שתהיה נפשו
גדולת האיכות על העדה. הוא כדי שלא תהיה עדת ה', הם המובחרים שבעדה הנקראים
בייחוד עדת ה', לא יהיו כצאן אשר אין להם רועה. שהוא איש שיוכל לשלשל שפע לגדולי
האיכות שנפשותם עליונות מנפשו, שהם הנקראים עדת ה'.
ג.
מנהיג
שיודע לצעוק: 'אחרי'!
"אשר
יצא לפניהם"
רש"י, רבינו בחיי: במלחמה. "ואשר
יבא לפניהם ואשר יוציאם". לא ע"י אחר, ולא כמלכי האומות שמשלחין חיילותיהן
והם יושבים בבתיהם, אלא כמו שעשיתי אני עם סיחון ועוג, שנאמר: (במדבר כא, לד)
"אל תירא אותו", וכדרך שעשה יהושע, שנאמר: (יהושע ה, יג) "וילך יהושע
אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו", וכן בדוד הוא אומר: (שמואל - א יח, טז)
"כי הוא יוצא ובא לפניהם", יוצא בראש ונכנס בראש.
ד.
הבנה כללית בהנהגת הציבור:
לאחר שקיבל שלמה את המלוכה כתוב:
מלכים א ג: (ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה
בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:(ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה
אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ
בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל
הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ
כַּיּוֹם הַזֶּה: (ז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת
דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: (ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ
לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט
אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה:
שלמה מבקש כלים בסיסיים בהנהגה.
רש"ר הירש: כאשר שלמה ביקש למלא את חובתו כמלך, הוא
שאל מאת ה' "לב שמע לשפט את - עמך להבין בין - טוב לרע", ואם לא תינתן לו
בקשה זו, לא יוכל לעשות את המוטל עליו; וחוסר יכולתו לקיים את תפקידו מבוטא על ידיו
בלשון "ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא" (מלכים א' ג, ז; ט). וזו היא אפוא
משמעות "יצא ובא": הוא ביטוי לכלל פעילותו של אדם שהועמד בראשו של עם.
יתר על כן, מצאנו ביהושע יד, יא שכלב מבחין בבהירות בין "מלחמה" לבין
"לצאת ולבא", שהרי הוא אומר: "ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבא".
הוראת "יצא" היא: לעבור לרשות הרבים, בניגוד ל"בא"
המורה על חזרה לרשות היחיד. יש צורך באיש אשר - יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. איש
זה יעבור לפני העם ויהיה להם מופת בחייו הציבוריים והפרטיים:
יש כאן
גם דוגמא אישית של מנהיג.
ה.
אחריות
אישית על כל אחד:
"אשר
יוציאם ואשר יביאם"
ספרי: שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים
מוציאן אלפים ומכניסן מאות, שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך
עלינו אתה היית המוציא והמביא (שם /שמואל/ ב' ה ב) מה שאתה מוציא אתה מביא.
ו.
רועה
שיודע לתת לכל אחד ואחד לפי צרכיו.
"ולא
תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"
שמות רבה על הפסוק "ומשה היה רועה...": "ה' צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן
ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן, מהו ממכלאות צאן? היה מונע
הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא
הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה, אמר
הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי.
ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן, אמרו
רבותינו כשהיה משה רבנו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד
שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע
משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה
מהלך, אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני
ישראל, הוי ומשה היה רועה.
חז"ל
ציינו את הרחמים כמידה חיונית למנהיג. מידה זו היא קו אופי של ישראל כולם, אבל
היא חיונית ביותר דווקא למנהיג, שמעמסת הטיפול בכלל עלולה לעמעם את רגישותו לצרכי
היחיד. דוד ידע לתת לכל חלק בצאנו את המרעה הראוי לו ומשה ידע אף לפתור את מצוקותיו
של הגדי הבודד. לא די לדאוג לכלל כולו, צריך לראות גם את צרכיו ויכולותיו של כל
חלק בציבור ולטפל אף בפרטים הזקוקים לתשומת לב מיוחדת.
כך גם מפרש
רש"י את בקשת משה "אלוהי הרוחות לכל בשר": אלהי הרוחות - למה נאמר,
אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה,
מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:
נקודה
נוספת מנהיג שיודע להבחר בדרך ראויה
הקב"ה
היה צריך לשדל את משה שיסכים לקבל על עצמו את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים.
המנהיג לעתיד לא נדחף לשליחותו, אין הוא רודף אחר השררה, אדרבה, הוא בורח
ממנה. כבר נוכחנו שמשה נתן עיניו ולבו לסבלם של אחיו, והנה ניתנת לו ההזדמנות
לפעול להצלתם והוא מנסה ככל יכולתו להשתמט. האם אבד לו רגש האחווה?! חלילה! משה
היה משוכנע שאין הוא מתאים.
"שלח נא
ביד תשלח" - אמרו במ"ר: "סבור אתה שהיה מעכב משה לילך, אינו
כן, אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם...
אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר?!, בשביל כך לא היה מבקש
לילך". בדרך להנהגה עלולים לעיתים לעגל פינות. המטרה הרי כל כך חשובה, גאולתם
של ישראל עומדת על הפרק ולא נורא אם מישהו ייפגע או ייעלב. אבל משה לא נוהג כך. גם
הדרך אל ההנהגה צריכה להיות נקייה מכל פגם מוסרי. רק אחרי שהקב"ה מבטיחו
"וראך ושמח בלבו", נעתר משה ומקבל את השליחות.
ז.
מכיר את
תכונות העם
"ויאמר
ה' קח לך א יהושע בן נון איש אשר רוח בו"
ספרי: איש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים
כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן.
אור החיים הקדוש: (יח) צריך לדעת אומרו קח לך, עוד אומרו
אשר רוח בו וכי יש אדם שאין בו רוח. אכן לפי מה שפירשתי בדברי משה באה התשובה שפירש
אומרו קח לך פירוש כחששתך ולדבריך קח את יהושע, ודע שהוא איש אשר רוח בו פירוש אתה
ישנך שורש כל הנשמות והוא ישנו בבחינת הרוח, והוא אומרו אשר רוח בו פירוש שורש
כל רוחות הדור ההוא, וצוה ה' לסמוך ידו להעיר לרוח מהות הנשמה שבמשה.
ח.
לקיחת
אחריות אישית על המצב בעם
"וסמכת
את ידיך עליו"
הכלי יקר:
"... כי מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על
מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמו שנאמר (דברים א יג) ואשימם בראשיכם, ולמדו
חז"ל מכאן (דברים רבה א ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על
הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו
ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם. ... מנהיגי
ישראל המה ישאו עוון העדה, הן שיחטאו במעשה הן שיחטאו בהרהור לפי שיש בידם למחות
ואינן מוחין".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה