ספרא וסייפא – חיי גשמיות של קדושה לעילוי נשמת הק' נעם רז הי"ד

 

1.       פתיחה: שו"ת ס.מ.ס מעלון עולם קטן.

שלום כבד הרב. בעלי מחנך ונמצא בחופשות לפני החגים. הוא רוצה לצבוע את הבית. מתי הזמן המתאים לצביעה, בחופש שלפני חג הסוכות או בחופש שלפני חג פסח? (באב – לא מסתדר לו).

מזכיר את השאלה – "הרב איזה רכב לקנות, פררי או טסלה"?

 

2.       הסייף והספר:

הרב ברק ביקש שאדבר על ספרא וסייפא – אז הבאתי 'סלוגן' מצויין מהמדרש:

ויקרא רבה (וילנא) (פרשת בחקותי) פרשה לה סימן ו

"תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים,"

המשך המדרש:" אמר להם הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם."

שני עולמות סותרים!

השימוש הנפוץ בימינו בצמד מלים אלו הוא בדרך כלל לשבח, על היכולת לשלב שני דברים שונים ומנוגדים זה לזה, הספר והסייף. אולם במקורותינו מצינו לכאורה תפיסה הפוכה, שלפיה אין אפשרות לשלב שני עולמות סותרים אלו.

3.       יעקב ועשיו:

בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כב - כג

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

 

עשיו – איש של חוץ , יעקב - יושב אוהלי איש 'פנימי'

תרבות מול תרבות - תרבותו של עשו היא תרבות הכוח, הרושם החיצוני, ההישגיות המוחשית המיידית. תרבותו של יעקב היא תרבות הרוח, הלימוד, הערך המוסרי, האידיאלים המופשטים והרוחניים שאינם בהכרח בהישגיות מיידית, אלא בעתיד הרחוק.

. תהום אדירה פעורה ביניהם.

 

4.       הוויכוח בין יצחק לרבקה:

יצחק רוצה להעניק את הברכה לעשו. כי מה הוא תוכן הברכה? טל השמים, משמני הארץ, רוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים, הווה גביר לאחיך: ברכות כלכליות אלו מתאימות לעשו ולא ליעקב.

רבקה לא רצתה שדגנה ותירושה של ארץ ישראל יפלו בחלקו של עשו, שינוצלו לזלילה ולסביאה, שהשלטון על ארץ ישראל יהיה בהנהגתו האלימה של עשו. רק יעקב איש הרוח ידע לנצל את הכוח והברכה שיינתנו לו למטרות אידיאליסטיות נשגבות.

 

 

5.       יצחק עובר תהליך –

בראשית (פרשת תולדות) פרק כז פסוק י

וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:

(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:

(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:

(כג) וְלֹא הִכִּירוֹ... וַיְבָרְכֵהוּ:

(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי:

(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי:

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:

 

יצחק מרגיש את הפנמיות של השדה. יצחק מכיר את השדה, הזה "ויצא יצחק לשוח בשדה" זהו השדה שלו, לא שדה הציד של עשו, אלא שדה תרומות של מעשרות ושביעית, של טהרה וקדושה. אכן צודקת רבקה. רק יעקב מסוגל להתייחס כך אל השדה ולהביאו לרמה רוחנית כזו.

ואז יצחק מברך את יעקב – זה כבר לא ברכה כלכלית נטו, אלא ברכה מחוברת שמגיעה מהקב"ה.

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:

להבדיל מעשיו – שמקבל ברכה של תאבות הכל כאן ועכשיו – "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל". הכל מזומן וכאן.

 

ר' אברהם, אחי הגר"א, בספרו "מעלות התורה" על הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו:

"והשתא ניחא המדרש הנ"ל: כל זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו, ואם אין קול יעקב מצפצף בתורה, אז ח"ו נשאר כח הידים של עשו לשלוט על יעקב.

 

6.       שורש ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם!

 

סיפור המוכיח את הניגוד בין עם ישראל שמשלבים תורה ומעשים טובים ואומות העולם אינם משלבים. או ספרא או סייפא.

עבודה זרה יז:

ת"ר: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה [בלבד]; וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת [וגו'], מאי ללא אלהי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה... אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא, אמרו: מ"ט תנית, ומ"ט גנבת? אמר להו: אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא, ומדהא ליתא הא נמי ליתא.

אונם ר' אלעזר בן פרטה מדבר על גנבה , אבל בדבריו הוא אומר לרומאים – אנשי רוח לא הולכים יחד עם אנשי החומר.

מסביר המהר"ל בחידושי אגדות:

"כמי שאין לו אלוה" כי תמצא בבריאת עולם כאשר נשלמה הבריאה זכר שם מלא על עולם מלא, הרי לך כי השם נקרא על דבר שהוא שלם. ואף כי התורה היא עיקר, אבל השלמת האדם הוא במעשה דוקא וע"י זה יושלם האדם. ולכך כאשר אינו עוסק במצות עם מעלתו שיש לו בתורה, הוא כמו כלי חשוב שעדיין לא הושלם, ולכך לא נקרא שהש"י הוא אלוה שלו, עד שיושלם ע"י מעשה ואז נקרא השם עליו שהוא אלוה שלו ודבר זה בארנו במקום אחר והבן זה

חיי רוחניות וגשמיות בעם ישראל זה דבר אחד שלם!

 

7.       דוד המלך:

אפשר לומר שעסקנו עד עכשיו במעשים שהם בגדר מצוות, גמילות חסדים. מה עם חיי היום יום?

 

ויקרא רבה לה,א: "אם בחקותי תלכו" הה"ד (תהלים קיט, נט): "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך" אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד "ואשיבה רגלי אל עדותיך"

והרי דוד שפט את ישראל, נלחמם, הנהיג כל היום הוא היה בבית המדרש?!

שפת אמת ויקרא פרשת בחקותי שנה תרס

דכ' כל פעל ה' למענהו אחז"ל לעדותו להעיד עליו. וזה העדות מוטל על איש ישראל כמ"ש אתם עדי. לכן צריך האדם למצוא בכל דבר ובכל מקום זה העדות. וכן התפאר עצמו דהע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'. ובגמ' סוף ברכות איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו. למצוא זה העדות בכל הדברים.

וענין לבתי כנסיות ובתי מדרשות. דאיתא גדלו וטובו מלא עולם. גדלו בחי' בריאת עולם בעשרה מאמרות. טובו זו התורה עשרת הדברות. והם מלא עולם שאין לך מקום ודבר שאין בהם כח מעשרה מאמרות ומעשרת הדברות. ואיש ישראל צריך לברר זאת ולמצוא הארת התורה בכל מקום. וכל אותן הדברים והמחשבות העוברין על האדם כולם לברר זה העדות והם בחי' דרישות וחקירות ובדיקות שבודקין העדים והוא בירור העדות.

 

8.       רצונו של דוד 'נעם ה':

תהלים פרק כז פסוק ד

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

מה הוא נעם ה'?

 

ספרא ויקרא ט: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו וזקני ישראל"

מה תלמוד לומר "ויהי"?     מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר "ויהי ערב ויהי בקר" וכאן הוא אומר "ויהי".

וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה...ויברך אֹתם משה".

מה ברכה ברכן?

אמר להם " יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ".

רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"

והם אמרו לו (תהילים צ, יז) "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו".

"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם" – נעם ה' במשכן.

 

זה מה שמתפלל דוד המלך "לחזות בנעם ה'" – לזכות לראות חיבור שמים וארץ, לחיות את השארת שכינה בכל מעשה ידינו.

בית המקדש מסמל את מקם החיבור בין שמים וארץ, בין רוחניות לגשמיות – וזו תפילת דוד המלך – לכל אורח החיים "שתשרה שכינה במעשה ידינו"[1]

9.       בכל דרכיך דעהו:

ברכות סג.

דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה - בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך.

מראית העין (החיד"א):

ואפשר לרמוז שיכוין בכל דבריו ליחד קב"ה ושכינתיה וזה בכל דרכיך דע ה"ו דע לשון וידע אדם ה"ו הוא יחוד קב"ה ושכינתיה. וכמו שפירשנו בעניותנו מאי דתנן וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי שם רומז לשכינה והוא בגימטריא שד"י הוי"ה שמים קב"ה בסוד ואתה תשמע השמים. מעשיך יהיו לשם שמים ר"ת שלים שיהיה ביחודא שלים. ואמר מעשיך כלומר אפי' הגופניים כמו אכילה ושתיה ושינה יהיו בכונה לעבוד ה' כמ"ש בש"ע א"ח סי' רל"א וזהו בכל דרכיך דעהו וא"ש שכל גופי תורה הם תלויים בה:

 

10.    פסיקת השולחן ערוך:

שולחן ערוך או"ח רל"א: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת; וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, ... וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים ...

כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.

11.    כותב הרב קוק אורות התחיה לג:

“גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, “אמונה זה סדר זרעים – שמאמין בחי העולמים וזורע”. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית.”  (אורות התחיה, ל”ג)

 

12.    תשובת הבן איש חי לשאלה בפתיחה:

שו"ת תורה לשמה סימן תקט

תשובה הטעם של מנהג העולם הוא פשוט מפני שבפסח האדם דר בחדריו ולכן מסיידין קודם חג הפסח כדי שידורו בחג בסיוד חדש ונקי ויש בזה כבוד יום טוב אך בסוכות דרים בתוך הסוכה ואין בסיוד ההוא כבוד יום טוב שרק יום אחד של שמחת תורה נכנס לבית וא"כ גם זה האיש ודאי עדיף טפי לסייד קודם חג פסח דאיכא בזה כבוד יום טוב וקרא כתיב בכל דרכיך דעהו שהאדם צריך לעשות גם עניינים הגשמיים לש"ש =לשם שמים= ויתלה הכל בצורך מצוה וזהו דומה לענין תוספת מחול על הקודש וכ"ז אני כותב כפי טעם הפשוט הנגלה והנראה במנהג העולם.

מיהו באמת מצינו במתניתין דמידות פ' ג' משנה ד' דתנן אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח וכו' ומלבנים אותם (בסיד) פעמיים בשנה אחת בפסח ואחת בחג וההיכל פעם אחת בפסח וכו' וכתב תוי"ט כל הבנין גם יחד קוראו ההיכל ע"ש הרי כי בביהמ"ק מסיידין הבנין פעם אחת בפסח ועל זה ודאי יש טעם למה בפסח ואולי מפני שקודם בימות החורף היו גשמים רבים שיורדין ומעבירין את הסיד ומפסח ואילך אין מצויין גשמים בימי הקיץ והגם כי ימצא הרבה בניסן ובאייר ג"כ מ"מ לכבוד יום טוב מקדמים לעשות הסיד קודם פסח. ומי יודע אם יש ג"כ עוד בזה טעם נסתר א"כ המנהג שנוהגין העולם בביתם לסייד קודם פסח הוא כמנהג שהיו נוהגין בבהמ"ק ועל כן האי גברא המדקדק במצות ומיישר אורחותיו לא ישנה ממנהג העולם בזה ואם ירצה לעשות ב"פ בשנה לסוד גם קודם סוכות הוא רשאי בשלו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו

13.    אכילת פירות אם הוי ביטול תורה

שו"ת תורה לשמה סימן תיח

+לטרוח עבור אכילת פירות א"י אם יש בזה מצוה.+ שאלה אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד מאד אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב או"ד שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף למ"ד /ל'/ אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לש"ש =לשם שמים= והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק ולכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לש"ש בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

 

 

 וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

---

[1] הפסוקים הקודמים לבקשת דוד לשבת בבית ה' לחזות בנעם ה' – מתארים את אי הצלחת אויבי דוד להפיל אותו – ועכשיו כשאנו מבינים מה הוא נעם ה' – חיבור רוח וגשמיות – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מתחברים לנו דבריו של ר' אברהם אחיו של הגר"א: כל זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו.

בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

'ודגלו עלי אהבה' – ריקוד דגלים

 

'ודגלו עלי אהבה' – ריקוד דגלים

פתיחה:

1.       מהדורות החדשות העסקות במתווה 'ריקוד הדגלים' האם יעבור בשער שכם או לא. האם זה התרסה והתגרות או דרך נכונה.

2.       מאבק הדגלים בכפר חוורא.

שאלה:

·         מה מהות הדגל? מה הוא מסמל?

·         מאיפה הגיע הדגל לעם ישראל?

·         ומה מיקומו במורשת היהודית?

 

במדבר: (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:

·         דגלי המדבר כדיגלם של מלאכי השרת:

אילת השחר במדבר ב,ב (רב אהרן יהודה ליב שטיינמן):

במד"ר (ב' ד') כתוב איש על דגלו באותות הה"ד מי זאת הנשקפה קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין וכו', וישראל אומרים מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים, שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלקים במדבר, דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים, יכולים אתם לעשות לנו כך עכ"ד:

והנה משמע שזה תשובה לדברי אומות העולם שאין בכחם לעשות לנו דגלים, וצ"ב למה אינם יכולים לעשות לנו דגלים הרי רואים במציאות דכל אומה עושה דגל לעצמה, ועוד דהדגלים היו רק בהיותם במדבר וא"כ מה זה תשובה לדברי העכו"ם שיתדבקו להם, הרי היום אין לנו דגלים אף על פי שאנו מתבדלים מהם:

והנה במד"ר (שם אות ג') כתוב בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנא' רכב אלקים וגו' והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנא' דגול מרבבה, כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר הביאני אל בית היין וכו' עכ"ד, וצ"ב מה שייך דגלים אצל מלאכים שהם רוחניים, אלא דכתוב בספרים דלכל דבר גשמי בעוה"ז יש שורש רוחני בשמים, אבל כשהוא משתלשל ויורד לארץ הוא מתגשם, ואצל המלאכים הדגלים הם ענין רוחני וכשמשתלשל לארץ הוא בצורת דגלים:

וכנראה דכלל ישראל ראו התגלות השכינה במעמד הר סיני ומסביב כסאו יתב' היו המלאכים בדגלים, והבינו דבאופן זה יש השראת השכינה, דהרי עיקר השראת השכינה היא בעליונים, וכמו שאומרים ושכינת עוזו בגבהי מרומים, והתאוו גם הם להשיג מדרגה זו שהדגלים יסבבו את הארון והלוחות שבו, ולא הי' כאן תאוה לדגל בעלמא, דהדגלים אינם כלום ללא תורה ומצוות, אלא דבנוסף לתורה וקיום המצוות שהם הסיבה להשראת השכינה, יצאה נפשם מגעגועים למעלה ודרגה זו של השראת השכינה, שיהא הארון והלוחות שבתוכו במרכז והם יסבבוהו בדגלים:

וא"כ אומות העולם יכולים לתת רק דגל שהוא סמל בעלמא, אבל את העונג הרוחני שיכולים לזכות ע"י הדגלים, את השראת השכינה אין ביכלתם לתת לנו...

 

הדגל היהודי מסמל שייכות עם עומק רוחני.

·         דגל מדינת ישראל כחול לבן

אומנם מקורו של דגל מדינת ישראל אינו ברוח הקודש אבל צבעו ופסיו לקוחים מהטלית...

סוטה יז.: "היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא".

מעמקיו של דגל מדינת ישראל מזכרים את כסא הכבוד.

·         דגל מסמל פרוד, אך לא עומקו של דגל ישראל:

"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:

"איש" – לשון יחיד, לכל שבט דגל ייחודי לו.

"יחנו" – לשון רבים, אומות העולם – דגל מסמל טרטוריה, השטח שלי אינו שלך. מחנה עם ישראל חונים יחד סביב מהות אחת, סביב נשמה אחת המשכן.

 

 

"לתת" - מצוות הפורים

 לתת את הנשמה ואת הלב

לתת כשאתה אוהב

ואיך מוצאים את ההבדל

שבין לקחת ולקבל

עוד תלמד לתת לתת.

על ההבדל בין תרבות לקחת לתרבות לתת,  נוכל לקרא בתוך סיפור המגילה, תכונתם של אחשורוש והמן 'לקחת', להבדיל ממרדכי ואסתר ועם ישראל שהיא 'לתת'.

באיגרות ששולחן המן מעבר לציווי "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" – מוסיף המן ציווי נוסף: "וּשְׁלָלָם לָבוֹז"

למה צריך להדגיש את שללם הרי פשוט שאם נהרג את כולם שללם יהיה לבוז? התשובה לכך היא שזה חלק מהותי באישיותו של המן – לבזוז את האחר ונצלו עד תום.

כך גם דרכו של אחשורוש – בסיום המגילה, זכרון 'הפרידה' מאחשוורוש אינו שימוש בעושרו הרב לעשיית חסד או נתינה, אלא: וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ.

תרבות כזו ראינו בימינו אצל הנאצים ימ"ש – שעסקו באופן מוצהר בלשלול את הרכוש היהודי.

לעומתם התרבות היהודית שונה בתכלית.

דרכה של אסתר לא לקחת דבר לעצמה: " לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ " ובכל זאת "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". וכאשר מגיעה לשעת המבחן היא מוסרת את עצמה למען עם ישראל ואומרת "וכאשר אבדתי אבדתי"

כאשר שולחים מרדכי ואסתר אגרות, וניתן "לַיְּהוּדִים לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד..." ניתן  ההיתר כפי שנחתם בטבעת המלך "וּשְׁלָלָם לָבוֹז".

אך בפועל בזמן המלחמה, התרבות היהודית מתגלה, ומתברר שהמלחמה אינה במטרה לבוז ולחלק שלל כפי שמתואר: (ט,טו): " וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". זו היא נקודת המאבק בין 'מחשבת המן' למחשבת מרדכי ואסתר.

משב הרוח בעולם מתרחק מתרבות המן, תרבות הנציזם 'לקחת' – ומתפשט המושג "לתת" – קצבאות שונות חברתיות.

 המניע של אומתנו איינו הכח, הכבוד והכסף – אלא כפי שמתאר הנביא מיכה (ו,ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

מתוך תובנה זו אנו יוצאים מהמגילה בציווי לקיים את מצוות הפורים שכל מטרתם היא 'לתת' – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת חברים.

 

טיול בקדושת ארץ ישראל

תקציר: על מעלותיה של טיול בארץ ישראל והנאה מפירותיה 

1.       האם יש לומר בברכת מען שלוש "ונאכל מפריה ונשבע מטובה"?

סוטה דף יד. : מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי…

טור אורח חיים סימן רח: וכתב עוד (רבינו יונה) וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ע"כ ובבה"ג ישנו וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומרו…

בית יוסף: אבל בנוסחת הרי"ף והרמב"ם ישנו.

ב"ח: תימה הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל, ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה.

שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן לט: מבואר דאילנות של זהב שנטע שלמה בביהמ"ק היו מוציאין פירות וזה היה בירושלים, אלא דלפי זה שפיר אנחנו אומרים ובנה ירושלים עיה"ק והעלנו לתוכה וכו' ונאכל מפרי' היינו מפירות ביהמ"ק, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה דפשוט כיון דפירות הללו גדילתן במקדש אסור לטמא ליכנס לשם…

·         רוח הקודש בפרות הארץ:

כף החיים קצא ו : וז"ל שער רוה"ק דף ט' ע"ב וז"ל אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוה"ק תלויה ע"י כוונת האדם וזהירות בכל ברכת הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החמריים ומתדבקים בהם והאדם באוכל אותם וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהירני מאד בזה עכ"ל. וכ"כ בשה"מ פ' עקב וז"ל ודע כי צריך האדם להזהר בתכלית בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמ"ש ותורתך בתוך מעי וגורם שפע עליון באדם עכ"ל ועוד עיין בדברינו לעיל סימן קפ"ג אות מ"ו וסימן ה' אות א' יעו"ש:

 

2.       שלמות הנפש באכילת פירות א"י:

כתב סופר פרשת ואתחנן: דעל ידי שאנו אוכלים מפריה נוכל להשלים נפשינו במקום קדוש ולהחכים עצמינו בתורה, כי אוירא דארץ ישראל מחכים

 

3.       טיול בארץ ישראל והנאה מפרותיה:

 

·         ישיבה בצל העצים – צילא דשכינתא – העץ שעושה רצון השיכנה.

זוהר תרומה קכז. : וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסִי, הֲווֹ יַתְבֵי יוֹמָא חַד, תְּחוֹת אִילָנֵי, בְּבִקְעָתָא גַּבֵּי יַמָּא דְּגִנּוֹסָר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה יָאֶה צִלָּא דָּא, דְּחַפְיָא עֲלָן מִגּוֹ אִילָנֵי, וַאֲנָן צְרִיכִין לְאַעְטְּרָא הַאי אֲתָר בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא.

תרגום: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים יוֹם אֶחָד תַּחַת הָאִילָנוֹת בְּבִקְעָה לְיַד יָם גִּינוֹסַר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה נָאֶה צֵל זֶה שֶׁמְּכַסֶּה עָלֵינוּ מִתּוֹךְ הָאִילָנוֹת, וְאָנוּ צְרִיכִים לְעַטֵּר מָקוֹם זֶה בְּדִבְרֵי תוֹרָה.

המשך דף קכח. :אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאן דְּזָכֵי בְּהַהוּא אַפִּרְיוֹן, זָכֵי בְּכֹלָּא, זָכֵי לְמֵיתַב בְּנַיְיחָא דְּצִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ב) בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי. וְהַשְׁתָּא דְּיָתִיבְנָא בְּצִלָּא דְּנַיְיחָא דָּא, אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא דְּלָא יַתְבֵינָן אֶלָּא בְּצִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, גּוֹ הַהוּא אַפִּרְיוֹן. וְאִית לָן לְאַעֲטָרָא הַאי אֲתָר, בְּעִטְרִין עִלָאִין, עַד דְּיִתְעָרוּן אִילָנֵי דְּהַהוּא אַפִּרְיוֹן, לְמֵיתֵי עֲלָן בְּצִלָּא אַחֲרָא.

תרגום: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאוֹתוֹ אַפִּרְיוֹן, זוֹכֶה בַכֹּל, זוֹכֶה לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בַּצֵּל שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד) בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי. וְכָעֵת שֶׁיָּשַׁבְנוּ בַּצֵּל שֶׁל הַמְּנוּחָה הַזּוֹ, יֵשׁ לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל שֶׁלֹּא יָשַׁבְנוּ אֶלָּא בְּצֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הָאַפִּרְיוֹן, וְיֵשׁ לָנוּ לְעַטֵּר אֶת הַמָּקוֹם הַזֶה בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת עַד שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הָאִילָנוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הָאַפִּרְיוֹן לָבא עָלֵינוּ בְּצֵל אַחֵר - רוחני.

 

פירוש מתוק מדבש: ועתה שישבנו בצל האילן במנוחה כזו, יש לנו להסתכל ולהתבונן שלא ישבנו אלא בצילו של הקב"ה תוך השראת שכינה. ור"ל כי בלעדי אור ה' אין קיום שלום נברא, ואם כן גם צל האילן הוא צילו של הקב"ה מכח השראת השכינה שבו, ויש לנו לעטר מקום הזה בעטרות עליונות של סודות התורה, עד שיתעוררו האילנות שהם הנשמות הכלולות בהשכינה, לבא עלינו בצל אחר רוחני.

 

ממעשה בחסיד אחד – צורף, שהיה מתרגש בכל פעם כאשר היה מבריק את כל הכסף. וכך היה אומר: אני מגלה את רצון ה' שהתגלה צבע הכסף שכך ברא אותו ה'.  (סיפר הרב דודי דודקביץ)

 

 

 

שו"ת תורה לשמה סימן תיח

 

הדרכה הלכתית לקראת ליל הסדר

 

1.       הכנות לפני כניסת החג:

v      בליל הסדר ישנה מצוה מיוחדת לפאר את השולחן בכלים הנאים ביותר כבני חורין אמתיים.

v      כדאי לדאוג שמקומות הישיבה בסעודה יהיו נוחים ומרווחים כדי שיוכלו להסב בהם ברווח.

v      מומלץ לישון קודם ליל הסדר כדי להיות ערניים בלילה חשוב זה, ובעיקר כדאי לדאוג שהילדים ישנו.

v      ירקות עלים: שאוכלים בלילה (וכן כל השנה) צריכים להיות ירקות נקיים מחרקים, ניתן לקנות ברשתות השיווק. 

2.       הקערה:

v      את קערת הסדר מכינים לפני הסדר.

v      סדר הקערה  עם כיוון השעון:

·         שלוש מצות

·         זרוע צלויה

·         חרוסת

·         חזרת – קלח חסה/שורש חזרת (מרור שנאכל בכורך) .

·         כרפס – סלרי/תפו"א.

·         ביצה מבושלת.

·         מרור - במרכז הקערה עלה חסה למרור

v      מי מלח או לימון בקערה נפרדת.

3.       דיני הסבה:

v      "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"  ולכן תקנו לנו חז"ל להסב בליל הסדר כבני חורין.

v      כל יושבי השולחן חייבים בהסבה.

v      מסבים על צד שמאל של כל אדם ואף שמאלי מסב לצד שמאל.

v      מומלץ להניח לכל אחד כרית.

v      כל מקום במהלך ההגדה שצריך להסב בו (4 כוסות, אכילת מצה, כורך ואפיקומן) אם לא הסבו צריך לחזור ולשתות או לאכול.

4.       סוג היין:

v      נהגו לשתות יין אדום , ומי שקשה לו יכול לשתות מיץ ענבים.

v      יין אדום עדיף מיין לבן.

v      יין קדושת שביעית: ניתן להשתמש ביין קדושת שביעית, אך לא שופכים מיין זה באמירת "דם ואש ותמרות עשן" ובאמירת עשר המכות ו- דצ"ך עד"ש באחא"ב.

5.       דיני הכוס:

v      שיעור הכוס – לפחות 86 מ"ל (שיעור רביעית). 

v      שיעור השתיה: לכתחילה: יש לשתות את רוב הכוס. ואם שתה רוב רביעית יצא ידי חובה.

v      קטנים יישתו מלא לוגמיהם.

v      יש לשתות את הכוסות על פי סדר ההגדה.

6.       הסדר:

v      אורך הסדר: יש לתכנן את מהלך הסדר על מנת להגיע לאכילת אפיקומן לפני חצות הלילה (זמן משוער 00:30).

v      עיקר מצוות הלילה היא 'והגדת לבנך' להנחיל לדור הבא את מורשת אבותינו – סיפור יציאת מצריים, ובחירת ה' בנו להיות לו לעם, לכן נהגו לחלק לילדים סוכריות, שוקולדים וחטיפים למיניהם כדי לעודד אותם להיות שותפים בסיפור ההגדה.

 

ליווי הלכתי למהלך ה'סדר'

קדש

v      נהגו להדיח את הכוסות קודם מזיגתם. אם הכוס מלוכלכת צריך להדיחה. 

v      כדרכם של ‘בני חורין’ כל אחד מוזג לחברו. (אינו חובה)

v      שותים בהסיבה. (מי ששכח ולא היסב חוזר לשתות)

v      יש לשתות את הכוס ברצף ובלי הפסקות ארוכות.

v      אין לאכול או לשתות עד לאחר המגיד. מי שקשה לו יכול לאכול מעט פחות מ28 גרם. ילדים  יכולים לאכול.

v      בשבת: שרים ‘שלום עליכם’ ו’אשת חיל’ ומשלבים קידוש של שבת בקידוש החג.

v      במוצ"ש: מוסיפים נוסח הבדלה בקידוש. (מופיע בהגדות)

ורחץ (משנים מסדר הסעודה כדי לעורר את הילדים)

v      נוטלים ידיים שלוש פעמים בכל יד בלי ברכה.

כרפס (סלרי תפו”א או מין ירק אחר)

v      לוקחים תופ”א פחות מכזית (רבע של תפו”א בינוני) ומטבילים במי מלח או חומץ.

v      מברכים ‘בורא פרי האדמה’ ומכוונים לפטור בברכה גם את המרור.

v      אין מסבים באכילת הכרפס כיוון שהוא זכר לשעבוד.

יחץ 

v      חוצים את המצה האמצעית לשני חצאים, הגדול שומרים לאפיקומן והקטן מחזירים בין שתי המצות.

v      יש שנהגו לעשות את החצי הגדול בצורת האות ו’ והחצי הקטן בצורת האות ד’.

מגיד

v      סיפור יציאת מצרים הוא עיקר המצווה שצוותה אותנו התורה בליל הסדר! לכן כדאי להוסיף ולהרחיב בסיפור הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו.

v      אין מסבים בשעת אמירת ההגדה.

v      קודם ‘מה נשתנה’ מסירים את ‘קערת הסדר’ מהשולחן ומוזגים כוס שני.

v      אחר ‘מה נשתנה’ מחזירים את הקערה ומגלים את המצות.

v      בכל פעם במהלך קריאת המגיד כשמגבהים את כוסות היין צריכות להיות המצות מכוסות.

v      אלו המקומות שמגביהים בהם את הכוס:

                                             א.         ‘והיא שעמדה’ עד ‘מצילנו מידם’.

                                             ב.         כשאומר ‘דם ואש...’ עד סוף עשר המכות.

                                              ג.          מ’לפיכך’ עד ‘גאל ישראל’.

v      כשאומרים ‘דם ואש...’, עשר מכות ו’דצ”ך עד”ש באח”ב’ עורך הסדר שופך לתוך כלי פשוט (חד פעמי) 16 פעמים. ביין שביעית אין שופכים.

v      כדי לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצריים, לכל הפחות צריך לומר או לשמוע את עניין פסח, מצה ומרור, “רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלושה...” 

v      בסוף ה’מגיד’ שותים כוס שניה בהסבה בלי ברכה.  

רחצה

v      נוטלים ידיים בברכה.

מוציא – מצה

v      לוקחים את שלוש המצות כסדרם ומברכים ‘המוציא לחם...’.

v      מניחים את המצה התחתונה ומברכים על העליונה והחצויה: ‘על אכילת מצה’.

v      כל אחד מהמסובים צריך לאכול שתי כזיתות אחת מן המצה העליונה ואחת מן האמצעית, אם חסר מן המצות אפשר להשלים ממצות אחרות.

v      שיעור כזית:27 גרם (שני שליש מצת מכונה, שני כרטיסי אשראי במצה רכה), זקן או חולה: 20 גרם ולא צריך שתי כזיתות.

v      אוכלים את המצות בהסיבה. (ומי שלא הסב חוזר ואוכל בהסבה)

v      יש להשתדל לסיים את אכילת שתי כזיתות המצה תוך 4 דקות ולכל היותר 7 דקות.

v      אין לדבר עד אחרי “כורך”.

מרור

v      לוקחים כזית מהמרור (חסה כגודל כף יד) ומטבילים בחרוסת, ומנערים את החרוסת ממנה.

v      לפני האכילה מברכים ‘על אכילת מרור’.

v      אוכלים בלא הסיבה.

כורך

v      לוקחים כזית מן המצה וכזית מהמרור וכורכים יחד עם חרוסת ואוכלים בהסיבה.

שולחן עורך – סעודת החג

צָפוּן

v      אכילת האפיקומן – זכר לקרבן הפסח.

v      זמן אכילת האפיקומן היא עד חצות הלילה 00:30 (זמן משוער) יש לתכנן את מהלך הסדר על מנת לא לחרוג משעה זו. (אם לא אכלו עד שעה זו ניתן לאכול כל הלילה)

v      לוקחים את המצה השמורה (החצי הגדול בצורת האות ו’) ואכלים כזית בהסיבה. זמן האכילה תוך 4 דקות ולא יאוחר מ7 דקות.

v      יש נוהגים לאכול עוד כזית זכר למצה שנאכלת עם קרבן פסח.

v      אפשר להשלים אכילת הכזית ממצות אחרות.

v      אין לאכול או לשתות אחר אכילת האפיקומן חוץ מכוס שלישית ורביעית של יין.  ניתן לשתות קפה או תה לשמירה על הערנות

ברך

v      אחר ברכת המזון שותים כוס שלישית ומברכים עליה ומכוונים בברכה לפטור גם כוס רביעית.

v      נהגו למזוג כוס נוסף לאליהו הנביא.

 הלל

v      בתחילת ההלל מוזגים כוס רביעית ובסוף ההלל שותים בהסיבה.

 נרצה