1. פתיחה: שו"ת ס.מ.ס מעלון עולם קטן.
שלום כבד הרב. בעלי מחנך ונמצא בחופשות
לפני החגים. הוא רוצה לצבוע את הבית. מתי הזמן המתאים לצביעה, בחופש שלפני חג
הסוכות או בחופש שלפני חג פסח? (באב – לא מסתדר לו).
מזכיר את השאלה – "הרב איזה רכב לקנות, פררי או טסלה"?
2.
הסייף והספר:
הרב ברק ביקש שאדבר על ספרא
וסייפא – אז הבאתי 'סלוגן' מצויין מהמדרש:
ויקרא
רבה (וילנא) (פרשת בחקותי) פרשה לה סימן ו
"תני
בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים,"
המשך
המדרש:" אמר להם
הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף
שהוא הורג אתכם."
שני עולמות סותרים!
השימוש
הנפוץ בימינו בצמד מלים אלו הוא בדרך כלל לשבח, על היכולת לשלב שני דברים שונים
ומנוגדים זה לזה, הספר והסייף. אולם במקורותינו מצינו לכאורה תפיסה הפוכה, שלפיה
אין אפשרות לשלב שני עולמות סותרים אלו.
3.
יעקב
ועשיו:
בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כב - כג
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:
(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים
גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם
יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ
כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:
(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ
אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים
שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:
(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי
עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:
עשיו – איש של חוץ , יעקב - יושב אוהלי
איש 'פנימי'
תרבות מול תרבות - תרבותו של עשו
היא תרבות הכוח, הרושם החיצוני, ההישגיות המוחשית המיידית. תרבותו של
יעקב היא תרבות הרוח, הלימוד, הערך המוסרי, האידיאלים המופשטים והרוחניים
שאינם בהכרח בהישגיות מיידית, אלא בעתיד הרחוק.
. תהום
אדירה פעורה ביניהם.
4. הוויכוח
בין יצחק לרבקה:
יצחק רוצה
להעניק את הברכה לעשו. כי מה הוא תוכן הברכה? טל השמים, משמני הארץ,
רוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים, הווה גביר לאחיך: ברכות כלכליות אלו מתאימות
לעשו ולא ליעקב.
רבקה לא
רצתה שדגנה ותירושה של ארץ ישראל יפלו בחלקו של עשו, שינוצלו לזלילה ולסביאה,
שהשלטון על ארץ ישראל יהיה בהנהגתו האלימה של עשו. רק יעקב איש הרוח ידע לנצל
את הכוח והברכה שיינתנו לו למטרות אידיאליסטיות נשגבות.
5.
יצחק
עובר תהליך –
בראשית
(פרשת תולדות) פרק כז פסוק י
וַיָּבֹא
אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:
וַיֹּאמֶר
יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה
יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:
(כא)
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה
בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:
(כב)
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל
יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:
(כג)
וְלֹא הִכִּירוֹ... וַיְבָרְכֵהוּ:
(כד)
וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי:
(כו)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי:
(כז)
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר
רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:
יצחק
מרגיש את הפנמיות של השדה. יצחק מכיר את השדה, הזה "ויצא יצחק לשוח
בשדה" זהו השדה שלו, לא שדה הציד של עשו, אלא שדה תרומות של מעשרות
ושביעית, של טהרה וקדושה. אכן צודקת רבקה. רק יעקב מסוגל להתייחס כך אל השדה
ולהביאו לרמה רוחנית כזו.
ואז יצחק
מברך את יעקב – זה כבר לא ברכה כלכלית נטו, אלא ברכה מחוברת שמגיעה מהקב"ה.
(כח) וְיִתֶּן
לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן
וְתִירֹשׁ:
להבדיל
מעשיו – שמקבל ברכה של תאבות הכל כאן ועכשיו – "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל
הַשָּׁמַיִם מֵעָל". הכל מזומן וכאן.
ר'
אברהם, אחי הגר"א, בספרו "מעלות התורה" על
הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו:
"והשתא
ניחא המדרש הנ"ל: כל זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של
עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו, ואם אין קול יעקב מצפצף בתורה,
אז ח"ו נשאר כח הידים של עשו לשלוט על יעקב.
6. שורש ההבדל
בין עם ישראל לאומות העולם!
סיפור
המוכיח את הניגוד בין עם ישראל שמשלבים תורה ומעשים טובים ואומות העולם אינם
משלבים. או ספרא או סייפא.
עבודה
זרה יז:
ת"ר:
כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי
חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים.
א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על
דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא
בתורה [בלבד]; וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו
אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת [וגו'], מאי ללא אלהי אמת? שכל העוסק
בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה... אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא, אמרו: מ"ט
תנית, ומ"ט גנבת? אמר להו: אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא,
ומדהא ליתא הא נמי ליתא.
אונם
ר' אלעזר בן פרטה מדבר על גנבה , אבל בדבריו הוא אומר לרומאים – אנשי רוח לא
הולכים יחד עם אנשי החומר.
מסביר
המהר"ל בחידושי אגדות:
"כמי
שאין לו אלוה" כי תמצא בבריאת עולם כאשר נשלמה הבריאה זכר שם מלא על עולם
מלא, הרי לך כי השם נקרא על דבר שהוא שלם. ואף כי התורה היא עיקר, אבל השלמת
האדם הוא במעשה דוקא וע"י זה יושלם האדם. ולכך כאשר אינו עוסק במצות עם
מעלתו שיש לו בתורה, הוא כמו כלי חשוב שעדיין לא הושלם, ולכך לא נקרא שהש"י
הוא אלוה שלו, עד שיושלם ע"י מעשה ואז נקרא השם עליו שהוא אלוה שלו
ודבר זה בארנו במקום אחר והבן זה
חיי
רוחניות וגשמיות בעם ישראל זה דבר אחד שלם!
7. דוד המלך:
אפשר לומר שעסקנו עד עכשיו במעשים
שהם בגדר מצוות, גמילות חסדים. מה עם חיי היום יום?
ויקרא
רבה לה,א: "אם בחקותי תלכו" הה"ד (תהלים
קיט, נט): "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך" אמר דוד רבש"ע בכל
יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי
מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד "ואשיבה רגלי אל עדותיך"
והרי
דוד שפט את ישראל, נלחמם, הנהיג כל היום הוא היה בבית המדרש?!
שפת אמת
ויקרא פרשת בחקותי שנה תרס
דכ'
כל פעל ה' למענהו אחז"ל לעדותו להעיד עליו. וזה העדות מוטל על
איש ישראל כמ"ש אתם עדי. לכן צריך האדם למצוא בכל דבר ובכל מקום זה העדות.
וכן התפאר עצמו דהע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'.
ובגמ' סוף ברכות איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו. למצוא
זה העדות בכל הדברים.
וענין
לבתי כנסיות ובתי מדרשות. דאיתא גדלו וטובו מלא עולם. גדלו בחי' בריאת עולם בעשרה
מאמרות. טובו זו התורה עשרת הדברות. והם מלא עולם שאין לך מקום ודבר שאין בהם כח
מעשרה מאמרות ומעשרת הדברות. ואיש ישראל צריך לברר זאת ולמצוא הארת התורה בכל
מקום. וכל אותן הדברים והמחשבות העוברין על האדם כולם לברר זה העדות והם בחי'
דרישות וחקירות ובדיקות שבודקין העדים והוא בירור העדות.
8.
רצונו
של דוד 'נעם ה':
תהלים
פרק כז פסוק ד
אַחַת
שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל
יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:
מה הוא נעם ה'?
ספרא
ויקרא ט: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו וזקני ישראל"
מה
תלמוד לומר "ויהי"? מלמד
שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר
"ויהי ערב ויהי בקר" וכאן הוא אומר "ויהי".
וכיון
שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) "וירא משה את כל
המלאכה...ויברך אֹתם משה".
מה
ברכה ברכן?
אמר
להם " יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ".
רבי
מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף
פעמים"
והם אמרו לו (תהילים צ, יז) "ויהי
נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו".
"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה
ידכם" – נעם ה' במשכן.
זה מה שמתפלל דוד המלך "לחזות בנעם
ה'" – לזכות לראות חיבור שמים וארץ, לחיות את השארת שכינה בכל מעשה ידינו.
בית המקדש מסמל את מקם החיבור בין שמים
וארץ, בין
רוחניות לגשמיות – וזו תפילת דוד המלך – לכל אורח החיים "שתשרה שכינה במעשה
ידינו"[1]
9. בכל
דרכיך דעהו:
ברכות
סג.
דרש בר
קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה - בכל דרכיך דעהו והוא יישר
ארחתיך.
מראית
העין (החיד"א):
ואפשר
לרמוז שיכוין בכל דבריו ליחד קב"ה ושכינתיה וזה בכל
דרכיך דע ה"ו דע לשון וידע אדם ה"ו הוא יחוד קב"ה ושכינתיה. וכמו
שפירשנו בעניותנו מאי דתנן וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי שם רומז לשכינה והוא
בגימטריא שד"י הוי"ה שמים קב"ה בסוד ואתה תשמע השמים. מעשיך יהיו
לשם שמים ר"ת שלים שיהיה ביחודא שלים. ואמר מעשיך כלומר אפי' הגופניים כמו
אכילה ושתיה ושינה יהיו בכונה לעבוד ה' כמ"ש בש"ע א"ח סי'
רל"א וזהו בכל דרכיך דעהו וא"ש שכל גופי תורה הם תלויים בה:
10.
פסיקת
השולחן ערוך:
שולחן
ערוך או"ח רל"א: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן.
ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה
המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת; וכן
בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל
דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של
רשות, ... וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים,
אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים ...
כללו של
דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר
שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את
בוראו תמיד.
11.
כותב
הרב קוק אורות התחיה לג:
“גדולה
היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת
הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא
פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת
הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ,
“אמונה זה סדר זרעים – שמאמין בחי העולמים וזורע”. כל תשובתנו תעלה בידינו רק
אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים
חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר
הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית.”
(אורות התחיה, ל”ג)
12.
תשובת
הבן איש חי לשאלה בפתיחה:
שו"ת
תורה לשמה סימן תקט
תשובה
הטעם של מנהג העולם הוא פשוט מפני שבפסח האדם דר בחדריו ולכן מסיידין קודם חג
הפסח כדי שידורו בחג בסיוד חדש ונקי ויש בזה כבוד יום טוב אך בסוכות
דרים בתוך הסוכה ואין בסיוד ההוא כבוד יום טוב שרק יום אחד של שמחת תורה נכנס לבית
וא"כ גם זה האיש ודאי עדיף טפי לסייד קודם חג פסח דאיכא בזה כבוד יום טוב וקרא
כתיב בכל דרכיך דעהו שהאדם צריך לעשות גם עניינים הגשמיים לש"ש =לשם שמים=
ויתלה הכל בצורך מצוה וזהו דומה לענין תוספת מחול על הקודש וכ"ז
אני כותב כפי טעם הפשוט הנגלה והנראה במנהג העולם.
מיהו
באמת מצינו במתניתין דמידות פ' ג' משנה ד' דתנן אחד אבני הכבש ואחד אבני
המזבח וכו' ומלבנים אותם (בסיד) פעמיים בשנה אחת בפסח ואחת בחג וההיכל פעם אחת
בפסח וכו' וכתב תוי"ט כל הבנין גם יחד קוראו ההיכל ע"ש הרי כי
בביהמ"ק מסיידין הבנין פעם אחת בפסח ועל זה ודאי יש טעם למה בפסח ואולי
מפני שקודם בימות החורף היו גשמים רבים שיורדין ומעבירין את הסיד ומפסח ואילך אין
מצויין גשמים בימי הקיץ והגם כי ימצא הרבה בניסן ובאייר ג"כ מ"מ לכבוד
יום טוב מקדמים לעשות הסיד קודם פסח. ומי יודע אם יש ג"כ עוד בזה טעם נסתר
א"כ המנהג שנוהגין העולם בביתם לסייד קודם פסח הוא כמנהג שהיו נוהגין
בבהמ"ק ועל כן האי גברא המדקדק במצות ומיישר אורחותיו לא ישנה ממנהג העולם
בזה ואם ירצה לעשות ב"פ בשנה לסוד גם קודם סוכות הוא רשאי בשלו. והיה זה
שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו
13.
אכילת
פירות אם הוי ביטול תורה
שו"ת
תורה לשמה סימן תיח
+לטרוח
עבור אכילת פירות א"י אם יש בזה מצוה.+ שאלה אנכי העבד זכני השי"ת
וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב והנה רחוק מן העיר באיזה שעות
יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים
ומתוקים ומשובחים במאד מאד אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו
שבח ויתרון והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא
ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות
ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו
היא בכלל מותרות נחשב או"ד שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי
פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י.
יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה
גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף
למ"ד /ל'/ אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר
כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו
צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש הרי מפורש שהיו הולכין
רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל
הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ
ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לש"ש =לשם שמים= והנה ודאי
כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק ולכן
מאחר שגם אתה השואל כונתך לש"ש בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ
ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב. והיה זה שלום ואל שדי
ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ
עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ
כּוֹנְנֵהוּ:
[1]
הפסוקים הקודמים לבקשת דוד לשבת בבית ה' לחזות בנעם ה' – מתארים את אי
הצלחת אויבי דוד להפיל אותו – ועכשיו כשאנו מבינים מה הוא נעם ה' – חיבור רוח
וגשמיות – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מתחברים לנו דבריו של ר'
אברהם אחיו של הגר"א: כל
זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו.
בִּקְרֹב
עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ
וְנָפָלוּ:
(ג)
אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה
בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:
(ד)
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק
כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה