"לתת" - מצוות הפורים

 לתת את הנשמה ואת הלב

לתת כשאתה אוהב

ואיך מוצאים את ההבדל

שבין לקחת ולקבל

עוד תלמד לתת לתת.

על ההבדל בין תרבות לקחת לתרבות לתת,  נוכל לקרא בתוך סיפור המגילה, תכונתם של אחשורוש והמן 'לקחת', להבדיל ממרדכי ואסתר ועם ישראל שהיא 'לתת'.

באיגרות ששולחן המן מעבר לציווי "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" – מוסיף המן ציווי נוסף: "וּשְׁלָלָם לָבוֹז"

למה צריך להדגיש את שללם הרי פשוט שאם נהרג את כולם שללם יהיה לבוז? התשובה לכך היא שזה חלק מהותי באישיותו של המן – לבזוז את האחר ונצלו עד תום.

כך גם דרכו של אחשורוש – בסיום המגילה, זכרון 'הפרידה' מאחשוורוש אינו שימוש בעושרו הרב לעשיית חסד או נתינה, אלא: וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ.

תרבות כזו ראינו בימינו אצל הנאצים ימ"ש – שעסקו באופן מוצהר בלשלול את הרכוש היהודי.

לעומתם התרבות היהודית שונה בתכלית.

דרכה של אסתר לא לקחת דבר לעצמה: " לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ " ובכל זאת "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". וכאשר מגיעה לשעת המבחן היא מוסרת את עצמה למען עם ישראל ואומרת "וכאשר אבדתי אבדתי"

כאשר שולחים מרדכי ואסתר אגרות, וניתן "לַיְּהוּדִים לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד..." ניתן  ההיתר כפי שנחתם בטבעת המלך "וּשְׁלָלָם לָבוֹז".

אך בפועל בזמן המלחמה, התרבות היהודית מתגלה, ומתברר שהמלחמה אינה במטרה לבוז ולחלק שלל כפי שמתואר: (ט,טו): " וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". זו היא נקודת המאבק בין 'מחשבת המן' למחשבת מרדכי ואסתר.

משב הרוח בעולם מתרחק מתרבות המן, תרבות הנציזם 'לקחת' – ומתפשט המושג "לתת" – קצבאות שונות חברתיות.

 המניע של אומתנו איינו הכח, הכבוד והכסף – אלא כפי שמתאר הנביא מיכה (ו,ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

מתוך תובנה זו אנו יוצאים מהמגילה בציווי לקיים את מצוות הפורים שכל מטרתם היא 'לתת' – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת חברים.