יום שישי, 14 באוקטובר 2022

שבת חול המועד - התערותא דלעלא ודלתתא

 מיקוד מטרה בעבודת העולם – שבת חול המועד סוכותא.    

  א. תיאור מצב

חול, המועד, שבת – מה היום, יום חול, מועד או שבת?

 

ב.       ב. בחזרה למקור:

בריאת העולם - "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ". למה? כי "אָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". (בראשית ב,ה)

מדרש אגדה (בובר) בראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ה

[ה] וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. קודם שיצאו על הארץ אילנות ועשבים, למה לפי שאילנות ועשבים אין באים כי אם מכח מטר, והקב"ה לא המטיר על הארץ, לפי שעדיין לא נברא האדם שיעבוד את האדמה ומתפלל על הגשמים שירדו וגם אד לא היה שיעלה מן הארץ וישקה את האדמה עד שנברא אדם, ולכך כתיב וייצר ה' וגו' (פסוק ז)..."

רש"י בראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ה

כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

וכל עשב השדה טרם יצמח - עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:

 

"עולם חסד יבנה" -  הכנה ראשונית בחסדו של הקב"ה ולא על ידי תורה ומצוות שעושה האדם שמקיימים את העולם. לאחר מכן ההוצאה של הבריאה לפועל ממתינה לעבודת האדם.           

 

ג.        ג. לעשות רצון בוראנו – עם התערותא דלעלא

סיכום רש"ר הירש: האדם בתווך, בין הקב"ה לעולם. ומטרתו למלא וליישם את רצון ה' בעולם, לרומם ולקדש את העולם על ידי הכלים שיקבל מהקב"ה.

רש"ר הירש בראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ה

ואדם אין לעבוד את האדמה: אין הארץ מתפתחת אלא למען האדם, - לצורך עבודתו המוסרית עלי אדמות. שלטון האדם באדמה קרוי בעברית "עבודה", ... אמור מעתה: אין "עבודה" אלא התבטלות; העובד מבטל את רצונו - מפני רצון אחרים ומטרתם. האדם השליט באדמה, עובד במישרין את ה'; ואילו בעקיפין הוא עובד את האדמה, - שכן ה' העבידו למטרותיה. האדם מנצל את כוחות האדמה, והוא משנה את פניה לצורך מטרותיו; אך מטרות האדם ניתנו לו מידי ה'; ומשום כך אין הארץ מקפחת את ייעודה, אלא היפוכו של דבר: היא משיגה את ייעודה. הטבע הפיסי מתעלה על ידי פעילות האדם, והוא נעשה שותף לתכליתו המוסרית של העולם. שעה שהאדם הוא "אדם" כשמו, הרי שלטונו באדמה הוא "עבודת האדמה": הוא עובד את האדמה וכך מקדם את ייעודה. ה' אלהים יתן את הגשם - לצורך עבודת האדם באדמה. ... וכך אומר ה' בתורתו: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, - ונתתי מטר ארצכם בעתו; - ואם יפנה לבבכם, - ועצר את השמים ולא יהיה מטר". (דברים יא). הנה זה המעמד שניתן לישראל ולארץ החוק האלהי.

 

ד.       ד. קידוש החודש בידי ישראל – שותפות בבריאה

שמות רבה (וילנא) (פרשת בא) פרשה טו סימן כד

ד"א החדש הזה לכם, הרואה את הלבנה היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש, יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום, ואל תתמה על זה שהקב"ה קדש את ישראל שנא' (ויקרא כ) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש, רצונך לידע צא ולמוד מכלי השרת משה קדש את המשכן ואת כל כליו מי היה מקדשם יכול היה משה לבא ולקדשן אלא מה היו עושין היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת כשם שקדש משה בדם המזבח או יין נסך או מנחה מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש, ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקדש מתקדשת, עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החדש, אמר הקדוש ברוך הוא אני קדוש אני ולעצמי אני מקדש אלא הריני מקדש את ישראל והן מקדשין אותי, לכך כתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם, וכן דוד אומר (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש במצרים, הה"ד החדש הזה לכם.

 

ה.      ה. השבת קדושת הקב"ה בעולם

קדושה עליונה בעולם – קביעה וקיימא – קדושה המחיה את העולם.

ומתוכה – ישראל המקודשים, מקדשים את הזמנים.

ביצה יז. : תנו רבנן: יום טוב שחל להיות בשבת. בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה. ובית הלל אומרים: מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע. רבי אומר: אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים. תני תנא קמיה דרבינא: מקדש ישראל והשבת והזמנים. אמר ליה: אטו שבת ישראל מקדשי ליה? והא שבת מקדשא וקיימא! אלא אימא: מקדש השבת ישראל והזמנים.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מט עמוד א

מקדש ישראל והזמנים! - ישראל דקדשינהו לזמנים

 

ו.        ו. עבודה במעגל השנה, ומעגל המצוות

מטבע ברכה:

עץ חיים שער מוחין דצלם – שער כג דרוש ו':

והנה בכל פעם שרוצין להמשיך להם מוחין צריך שתחלה יזדווגו או"א ומשם ימשכו המוחין לזו"ן. אמנם בזווג ההוא צריך שיעלו זו"ן מ"ן וענין העלאתן מ"נ הוא המוח שלהם שהם בחי' נשמה הפנימים שלהם. והנה קודם שיעלו בסוד מ"ן צריכין לקבל הארה מלמעלה וא"א לקבלם אם לא ע"י זווג או"א ופי' הדבר כמ"ש שב' זווגים יש באו"א,  א' זווגם הוא בסוד חיצונותיהן והוא תמיד להחיות העולמות חיות מוכרח לצורך עצמן ואם זה הזווג יתבטל אפילו רגע א' יתבטלו כל העולמות ח"ו והב' הוא בסוד הפנימית והוא לתת מוחין לז"א כדי שהם יולידו נשמות בעולם שהוא פנימית העולמות כנודע וזה אינו תדיר. והנה זווג א' התדיר א"צ שיעלו זו"נ בסוד מ"נ אמנם ההוא רוחא דשביק אבא באמא בביאה ראשונה אשר ההוא רוחא שורש זו"נ וכל שאר הנשמות הנמשכין מזווג או"א וההוא רוחא מספיק אז למ"נ אך הזווג הב' הוא לצורך מוחין שהוא לצורך זווג זו"נ להוליד נשמות שהם פנימית העולמות אז זו"נ ממש עולין במ"נ והנה כל מוחין הפנימים דיניקה דמצד אמא תמיד הם בו לעולם ועתה ע"י מ"ן בכח ההוא רוחא כנ"ל נעשה זווג או"א בבחי' יש"ס ותבונה והוא זווג התדיר ואז נשלם בחי' מוחין בחג"ת דיניקה שהם חיצונותיהן והם אלקים.

 

שער הכוונות מטבע ברכה: וביאור ענין זה הוא כי שני מיני שפע הם הא' הוא לקבל בתחל' בחי' שפע לשיהיו ראוים ומוכנים לעלות ואחר שכבר עלו אז הם מקבלים שפע האמיתי הנכון והנאות להם ולכן בתחיל' צריך להוריד שפע עליון ע"י ברוך הנז' אל אתה שהוא החסד ואח"כ אל הויה שהוא הת"ת ואח"כ אל אלוקינו שהוא הגבורה וע"י זה השפע יכולי' לעלות אל הבינה ואז בעלותם אל הבינ' נק' הוא מלך כי אין מלך בלתי חיילות אשר הוא מולך עליהם וגם היא נק' העולם ואז לוקחים השפע האמתי הראוי להם וזהו אשר קדשנו כו'

 

ז.        סיכום:

קיבלנו את האפשרות והחסד מהק"ה להמליכו בראש השנה – התערותא דליעלא. המלכנו את הקב"ה – התערותא דלתתא – והעלנו את העולמות והתקדשנו והיינו כמלאכים ביום הכיפורים.

בחג הסוכות המשימה – להוריד את כל השפע הגדול השלם שאנחנו מקבלים מהקב"ה לעולם הזה ולקדשו – על ידי קידוש הטבע, ארבע מינים וסוכה.

שבת חול המועד – עוזרת לנו לחוות סיכום של הכל. קדושה עילאה, חול, ומועד שמתקדש על ידנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הפרשה לשולחן השבת - פרשת וירא

  1.        גדולה הכנסת   אורחים: ביום השלישי לברית המילה בהיותו כואב, יושב אברהם בפתח האוהל כחום היום, וממתין לאורחים. "וְהִנֵּה שְׁל...