זכרון חסד נעוריך - מתן תורה וקול השופר

 

 [מתוך מנחת אשר שיחות על המועדים]

א.      זיכרון למתן תורה:

הנה כתב רבי סעדיה גאון דאחד מעשרת הטעמים לתקיעת שופר בר"ה הוא להזכיר את מתן תורה שבו ניתנה התורה בקולות וברקים. ויש להבין מה הקשר בין מתן תורה לר"ה.

ומצינו משל נפלא מדברי רבי לוי יצחק מברדיטשאב אשר מסביר במקצת את הקשר ביניהם.

מלך אחד נהג מדי פעם לטייל בגפו ביער ליהנות מן העצים והפרחים מהחיות והעופות ואף אחד ממשרתיו רואי פני המלך לא ידע היכן הוא פעם אחת הפליג ליכנס למעבה היער והלך לאיבוד שעה ארוכה הלך אנה ואנה ולא מצא את דרך המלך בשוטטו ביער פגש בפראי אדם שוכני המערות שביער ושאל אותם היכן היא דרך המלך והיכן הוא ארמון המלוכה ענו הפראים את המלך אין אנו מכירים ואת שמעו לא שמענו ככל שנקף הזמן וככל שהעמיק לתוך היער גברו פחדו ועצבונו עד שפגש אדם וגם אותו שאל היכן היא דרך המלך ואיה מקום כבודו איש זה נפל לפני רגליו ואמר אדוני המלך את קולך שמעתי בתוך הגן ואשרי לי שזכות נפלה בחלקי להיות זה שמושיט את ידו למלך רם ונשא וזוכה לשרתו וללוותו עד בית המלכות הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו וכאשר חזר המלך לארמונו הפשיט את פרוותו הגסה של בן הלויה והלביש אותו מחלצות בגדי משי ורקמה ואת הפרוה הגסה הלביש על פסל בדמות דיוקנו של איש זה שהציל את המלך והחזירו לבית מלכותו עברו שנים רבות והאיש שהציל את המלך נשכח לגמרי מתודעת ההמונים ופעם אחת עבר עבירה חמורה ונשפט למות לפני שהוציאוהו להורג ביקש את בקשתו האחרונה שיפשיטו מעל הפסל שעומד בחצר המלך את פרוותו וילבישוהו בפרוה זו ויביאוהו לפני המלך.

כאשר ראהו המלך לבוש באותו הלבוש שבו נפגשו ביער ופתאום הכירו המלך נכמרו רחמיו עליו ולבו עלה על גדותיו מאהבה וגעגועים ברב התרגשות אמר המלך זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך עמי במדבר בארץ לא זרועה וכאשר המציל שפך את מר לבו לפני המלך וביקש את רחמיו המתיק לו המלך את גזר דינו ופטרו לביתו

הנמשל:

כך אמר הצדיק מברדיטשוב הקב"ה סבב אצל כל האומות ותורתו בידו, עשו לא הכירו ישמעאל אטם את אזניו ואת שמעו לא שמע, כל עם ולשון לא חפץ בתורתו. עיניים להם ולא ראו אזניים להם ולא שמעו.  

רק אנחנו דבקנו בו באהבה גמורה והגדלנו את שמו בעולם רק אנו בנינו לו ארמון פאר מקום משכנו ובית הדום רגליו ורק אנחנו הקדמנו נעשה לנשמע בהר סיני כאשר בקול שופר הופיע הקב"ה עלינו.

מאז עמדנו על הר סיני עברו שנים רבות לאורך הגלות התרחקנו ממעלת אבותינו שקענו במצולות החטא והפשע שכחנו ונשכחנו מן הלב אך לעת משפט כאשר עומדים אנו לפני מלך המשפט כדי ליתן דין וחשבון וכאשר מלך במשפט יעמיד ארץ מבקשים אנו להזכיר נשכחות ולעלות לפניו חסדי נעורינו ואהבת כלולותינו ולשם כך תוקעים אנו בשופר כדי להזכיר את מעמד הר סיני שבו נאמר בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת מבקשים אנו להזכיר את חסד נעורינו ואהבת כלולותינו עת אשר כל האומות ביזו את התורה ולא רצו חלק ונחלה באלקי שמים ורק אנו הקדמנו נעשה לנשמע באהבה גמורה.

ואכן בשעה מיוחדת זו, שאנו עמדים רגעים מספר לפני קיום מצוות היום- מצוות תקיעת השופר, עלינו לקבל בשמחה את לבושי התורה עלינו, לשמוח בהחלטה הייחודית של עמ"י לקבל עלינו את התורה הקדושה.

 

 

 

ב.      תפילת מוסף –

הפסוקים שתכף נזכיר בתפילת מוסף עוסקים בזכרונות האלו:

 

פסוקי זכרונות:

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר:

"הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמר כּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה".

וְנֶאֱמַר:

"ְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אותָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִימותִי לָךְ בְּרִית עולָם".

וְנֶאֱמַר:

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּו זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לו רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'".

 

פסוקי שופרות:

תחליה מזכירים פסוקים מהתורה העוסקים בשופרו של ה' – פסוקים המבטאים את אהבת ה' עלינו.

"וַיְהִי בַיּום הַשְּׁלִישִׁי בִּהְית הַבּקֶר וַיְהִי קלת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקל שׁפָר חָזָק מְאד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה".

וְנֶאֱמַר:

"וַיְהִי קול הַשּׁפָר הולֵךְ וְחָזֵק מְאד, משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלהִים יַעֲנֶנּוּ בְקול".

וְנֶאֱמַר:

"וְכָל הָעָם ראִים אֶת הַקּולת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קול הַשּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחק".

 

שלב הבא, אנחנו מזכירים פסוקים מהכתובים המבטאים את אהבתנו וכמיהתנו לה':

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר:

"עָלָה אֱלהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקול שׁופָר".

וְנֶאֱמַר:

"בַּחֲצצְרות וְקול שׁופָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'".

וְנֶאֱמַר:

"תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁופָר, בַּכֶּסֶה לְיום חַגֵּנו".

 

א.      קיום העולם תלוי במעשה בראשית (שפת אמת – ר"ה תרמ"ח-תרמ"ט):

"ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" – דרשו חז"ל – תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו.

בחידוש הבריאה בר"ה מתחדש גם כוחן של עם ישראל לקיים את העולם.

תקיעת השופר - בקשתנו להכתב בספר החיים – כלומר להדבק בתורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה – עי"כ נזכר יום מתן תורה בשמים ומתחדשת בחירת הקב"ה בעם ישראל.