יעקב אבינו סוף סוף חוזר לארץ מגורי אביו
אחרי שנים של גלות בעל כורחו. אולם שמחת החזרה מהולה בחשש, יעקב יודע שעשיו אחיו בדרך
לקראתו והוא חושש שמא הוא עדיין כועס עליו וירצה לפגוע בו.
לקראת הפגישה יעקב מתכונן
בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. יעקב שולח מתנות פיוס לאחיו לפני הגעתו לארץ למצוא
חן בעניו.
במקביל הוא נושא תפילה בענוה ואומר קטנתי ואיני ראוי לכל החסדים שעשית עימי
עד עכשיו, אבל בבקשה הצילני מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו.
דבר שלישי שמתכונן
אליו יעקב הוא מלחמה. הוא חוצה את העם אשר איתו לשני מחנות, שאם יבוא עשיו אל המחנה
ויכה אותו יהיה המחנה הנשאר לפליטה. בלילה האחרון לפני המפגש מעביר יעקב את נשיו, שפחותיו,
ילדיו ואת כל רכושו מעבר לנחל.
כשמסיים יעקב להעביר את כולם הוא חוזר לבדו ומתעכב ללקט
פחים קטנים, שאריות של כלים קטנים חסרי חשיבות שאחרים היו מוותרים עליהם בקלות.
אבל
יעקב לא, הוא מסתכן ונשאר מאחור כדי לאסוף אותם. מהתעקשות זו של יעקב לחזור לכלים קטנים
ובעלי חשיבות קטנה, אנחנו לומדים מוסר חשוב לחיי היום יום שלנו: במהלך החיים יוצא לנו
לפגוש נשמות שונות. יש נשמות שצולחות את המסלול עוברות את המכשולים את הנהר וממשיכות
הלאה.
יש נשמות שמתקשות ונושרות בדרך ונשארות מאחור, אבל עם קצת מאמץ אנחנו יכולים
לעזור להם לחזור למסלול ולהיות גדולות עם עתיד מבטיח. ויש נשמות רחוקות שנראה שאבדה
תקוותם לחזור לדרך הישר, ונטייתנו היא אולי להתיאש מהם ולהשאיר אותם מאחור, במחשבה
שהם לא יוכלו לתקן עוד את דרכם...
יעקב אבינו לא חושב כך, לא כך הוא חונך בבית אבא.
הוא חוזר אחורה ומתאמץ ומסתכן כדי לאסוף את כל הנשמות הרחוקות הנידחות האלו, יעקב רואה
בתוך הכלי את האור הקטן, את נקודת התקוה הקטנה שמאירה בהם, ומתאמץ בשבילם כי הם חשובים
בעניו.
יעקב אבינו לא מתייאש הוא מאמין בהם ובטוח שיש להם תקוה. יסוד זה ספג יעקב מסבו
אברהם שלא התייאש עד הרגע האחרון והתעקש לפני ה' על אנשי סדום למרות שהיו 'רעים וחטאים
לה' מאוד'. אברהם העיז פניו לפני ה': ואמר "אולי יש עוד נקודה טובה לאחוז בה כדי
להציל את אנשי סדום, 'אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, התשחית בעבורם את העיר'?! אברהם
מחפש להאחז באור הקטן שאולי מסתתר לו בתוך אנשי סדום כי הוא מאמין שאם הוא שם
בכוחו להיות אור איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה