יום שישי, 23 בספטמבר 2022

ערב ראש השנה – פנינו לאן – המלכת המלך, קדושה – להניח את הכתר

א.      סיפור פתיחה: (מתוך הבלוג"דרשות למעגל השנה - הרב חייא בן חמו) 

אדם אחד חלם לבנות בית כנסת לעילוי נשמת אביו, הוא הלך וחיפש עיר שאין בה בית כנסת, ובנה בה את בית הכנסת המפואר ביותר שניתן, כל כולו פאר והדר, שם בתוכו את ספרי התורה המהודרים ביותר. מילא אותו בסידורים יפים, מזגנים חדישים פלורוסנטים וספוטים זוהרים.

ואז מגיע הרגע הגדול: הוא קורא לאנשי העיר לראות את בית הכנסת ולחנוך אותו.

כולם נכנסים ומתפעלים, מסתובבים בבית הכנסת ומשתאים מההוד וההדר. הם מעולם לא ראו מבנה כזה יפה. ואז אחד נעמד על הבמה ואומר, תשמעו, אולם כזה ענק, אחלה מיזוג אוויר, תאורה. ספסלים ביציע. תשמעו זה יכול להיות אחלה מגרש קט רגל. רק הבמה הזאת מפריעה באמצע, נזיז אותה הצידה. שער אחד כבר יש (העמודים שמשני צידי ארון הקודש), נשאר לנו לעשות כזה רק בצד השני...

כולם מוחאים לו כפים בהתלהבות (איזה רעיון, הגיע הזמן למגרש כמו שצריך), מפשילים שרווולים ומתחילים במלאכה.

התורם שתרם את בית הכנסת לעילוי נשמת אבא שלו, ומגיע אחרי כמה דקות, כדי לראות את התרוממות הרוח, את התפילות הקדושות, כולו מתחלחל, פורץ בבכי נורא, זועק זעקה גדולה ומרה, הולך לארון החשמל, ומוריד את המפסק הראשי.

בלגן המולה כולם נתקלים האחד בשני. מי כיבה את האור? אי אפשר לעשות כאן כלום.

כולם יוצאים החוצה ובורחים. נשאר אותו אדם יקר בודד בבית הכנסת, עצוב.

הוא מבין שכרגע אין עם מי לדבר ומחליט לנעול את בית הכנסת על מנעול ובריח. אין כניסה - בינתיים!

הולך התורם ומקים רשת גני ילדים ובונה בית ספר, אין לו הרבה תלמידים, מגיעים אליו רק הטובים ביותר.

לאט לאט עם השנים, מתוך הגנים והבית הספר הזה הוא מצליח לגדל קבוצה של אנשים ערכיים, מרוממים, שמבינים מה העיר הזו צריכה שמבינים את השפל הנורא שאליו היא הגיעה, והם מסתערים על המשימה, להפוך את העיר, לשנות את המבט של אנשי העיר על החיים, לגרום להם לרצות משהו גדול יותר.

אבל המציאות לא פשוטה, אנשי העיר עסוקים בקשיי היום יום, האוזניים שלהם עדיין לא מוכנות לשמוע את הדיבורים על ה' על תפילה, ועל בית הכנסת בתור מקדש מעט.

אנשי העיר רואים שהאדם הזה כל כך אוהב אותם ורוצה בטובתם, והם נקשרים אליו, ופונים אליו בכל בעיה שהייתה להם, בעיות כלכליות, משפחתיות, בריאותיות ועוד ועוד.

והוא באהבתו אותם ניסה לטפל בכולם, אבל כל הזמן הצטער, כל הזמן הצטער וחיכה מתי ישתנו הבקשות, מתי הם יתבגרו, מתי לא רק אותה קבוצה קטנה שלימד וגידל, אלא כל אנשי העיר יבואו וידרשו ממנו דרישות אחרות.

מתי הם יפסיקו לבקש ממנו בקשות קטנות מתי הוא יוכל לערוך את אותה חנוכת בית כנסת שחלם עליה לפני כל כך הרבה שנים, אבל הפעם לא רק עם ספסלים מהודרים, וסידורים וספרי תורה, אלא גם עם אנשים שמבינים מה הערך של כל זה ויודעים להשתמש בזה.

ויום אחד הוא רואה איש אחד יושב על מדרגות בית הכנסת הנעול ובוכה... והוא מתקרב אליו בחשש ובהתרגשות ושואל למה אתה בוכה? עונה האיש בדמעות: אני כ"כ רוצה להיכנס ולדבר עם ה'!!!

ב.       מיקוד מטרה ביום הגדול:

כבר חודש קמים מוקדם, מתכוננים ומצפים. למה?  

מה המטרה ביום זה?

אני רוצה למקד את עבודתנו ביום זה.

 

גמרא (ברכות כט.): "הני שבע דשבתא כנגד מי? אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. הני תשע דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה".

חנה בתפילתה כאשר היא מביאה את שמואל למשכן מזכירה את הקב"ה תשע פעמים

·         מהו מיוחד בתפילת חנה?

נחזור רגע לתפילה הראשונה של חנה – וממנה נצא להבין על מה מתפללת אמא שאין לה ילדים, מה היא רוצה באמת.

שמואל א' א,ט-י: "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְקֹוָק: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה:"

בכי אמיתי של אמא.

כדי להבין את עומק התפילה, מה מיוחד בתפילה זו נחזור לבריאת העולם.

ג.        חוזרים לבראשית:

אנחנו אומרים בתפילה: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" – "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".

היום נברא העולם?

ויקרא רבה כט, א: "תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם"

תאור בריאת האדם (היום ראש הנשה):

פרקי דרבי אליעזר פרק יא[1]

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ [בראשית א, כו]. הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הָעוֹלָם שֶׁלָךְ, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִבְרֹאתוֹ הוּא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז וְיָבֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲרִיךְ אַפְּךָ עִמּוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד.

הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן יָרֹק. אָדוֹם זֶה הַדָּם, שָׁחוֹר אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם, לָבָן אֵלּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים, יָרֹק זֶה הַגּוּף. וְלָמָּה כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יָבֹא אָדָם מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אוֹ מִמַּעֲרָב לַמִּזְרָח אוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ וּבָא קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא תֹאמַר הָאָרֶץ שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין עֲפַר גּוּפְךָ מִשֶּׁלִּי וְאֵינִי מְקַבֵּל אוֹתְךָ, חֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאתָ מִשָּׁם.

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָיָה הַיּוֹם, ... וְגִבֵּל אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְמָקוֹם טָהוֹר הָיָה, בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הָיָה, וְרִקְּמוֹ וְתִקְּנוֹ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה לֹא הָיְתָה בּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָפַח בּוֹ בְּרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו וְזָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב, ז] וַיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.

וְעָמַד אָדָם עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמָטָּה. וְהָיְתָה קוֹמָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, ... וְרָאָה אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל מְפָאֵר לְשֵׁם בּוֹרְאוֹ וְאָמַר מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' [שם קד, כד].

עָמַד עַל רַגְלָיו, וְהָיָה מְתֹאָר בִּדְמוּת אֱלֹהִים. רָאוּ אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת וְנִתְיָרְאוּ, כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא בּוֹרְאָן, וּבָאוּ כֻּלָּם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אָמַר לָהֶם בָּאתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי בּוֹאוּ אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנַלְבִּישׁ גֵּאוּת וָעֹז וְנַמְלִיךְ עָלֵינוּ מִי שֶׁבְּרָאָנוּ, לְפִי שֶׁהָעָם מַמְלִיכִין אֶת הַמֶּלֶךְ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ מַמְלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אִם אֵין הָעָם מַמְלִיכִין אוֹתוֹ. הָלַךְ אָדָם לְעַצְמוֹ וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְכָל הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְאָמַר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ' [תהלים צג, א]:

ע"כ

כאשר אין עם, אין משמעות להוויתו של המלך כמלך. ולפיכך, מן היום הראשון של הבריאה עדיין לא מלך ה' על עולמו. רק בריאת האדם מאפשרת את המלוכה האלקית!

וזה המשמעות של "זה היום תחילת מעשך" שעד שלא נברא האדם לה הייתה שום משמעות לבריאת העולם.

ד.       לה' המלוכה ומושל:

וכאן המקום להבנה מה המקום שלנו כאן בראש השנה, נעשה זאת מתוך הבחנה ודיוק בלשון בין "המלוכה" ו"הממשלה".

(תהילים כב,כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

[2]ממשלתו של הקב"ה, כלומר, שלטונו בעולמו, קיים בכל עת מרגע בריאת העולם ביום הראשון. הקב"ה שולט בכל.

אבל מלכותו – אינה קיימת עד ש"תמליכוני עליכם"!

"היום הרת עולם" – היום, כשנברא אדם הראשון התחילה מלכותו של הקב"ה בעולם.

זה גם מה שאנחנו אומרים באדון עולם:

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ // בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא -  עדין לא בפועל, הממלכה בנויה, אבל אין משמעות. רק...

לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל // אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא

 

ה.      מה המשימה שלנו ?

נהר שלום דל לט עמודה ג: ידוע מ"ש הרב ז"ל כי בכל ר"ה חוזר האצילות העליון לכמות שהיה בתחילת הבריאה והענין הוא כי בכל שנה ושנה יש בירור ותיקון חדש מבירורים חדשים אשר עדיין לא הובררו ולא עלו ולא נתקנו מבריאת העולם ועד עתה.

תיקון חדש שלא היה מבריאת העולם – היום בריאה חדשה בעולם. היום! הרת עולם לא רק בעבר.

זו העבודה שלנו – אדם הראשון המליך את הקב"ה בעולם, והשנה יש התחדשות חדשה בעולם שלא הייתה בבריאת העולם – ותפקידנו לחדש את המלכת ה' בעולם.

זו מהות העבודה שלנו ביום ראש השנה להמליך את הקב"ה בעולם.

וכך אנחנו אומרים:

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ

מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה

עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה

יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ

"להניח את הכתר בראשו"

אין מלך בלא עם!

 

ו.        מי רוצה לקחת חלק בהמלכה?

·         להמליך את ה', מה המשימה? אפשר לקחת חלק?

ראש השנה טז:: "א''ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה".

·         מה מהות החתימה לחיים או למוות?

מהות הדין הוא – האם אני שותף במעשה בראשית בתוכנית לשנה החדשה או לא! שותף פעיל כחייל של הקב"ה, המלכה מלאה! איך אני מסתכל על עצמי ביחס לרצונו של הקב"ה?!

צדיקים נחתמים לחיים – מקבלים יעוד – משימה שנתית בבניית האור האלוקי בעולם. אלו חיים עם חיות.

רשעים נחתמים למיתה – שנה חשוכה ללא אור אלוקי.

 

ז.        הגדלת המשימה:

כפי ראינו את ההבדל בין מלכות לממשלה - יש הבדל בין עם ישראל לבין הגויים.

(כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

זה המצב כרגע – לא כל אומות העולם מאמינים בה' ובעמו עם ישראל.

בתחילת השנה, כשאנו ממליכים את ה' עלינו – אנחנו כעבדיו המסורים לו נותנים קריאת כיוון לשאיפה למלכות מלאה בעולם ומכריזים שאנו רוצים להתמסר לעבודותו ולמלכותו. וכך אנחנו אומרים:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ

מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ

וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ

וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ

עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ

וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ

וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ

וְיֹאמַר כָּל־אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ:

ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה

 

זה המדרגות שאנו מזכירין בברכת אתה קדוש ביום ראש השנה – הברכה העוסקת בקדושת ה' והמלכת ה' בעולם.

 

תהלים פרק כב פסוק כח - לב

(כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְקֹוָק כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

(כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

(ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:

(לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:

(לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:

 

ח.      נחזור לחנה:

 שמואל (א' א,י): "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה".

חנה רוצה בתפילת – שיתקיים הפסוק :

 

זכריה פרק יד פסוק ט:  וְהָיָה יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְקֹוָק אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

תפילה על ה' – חנה רוצה ילד שיצטרף להמלכת ה' בעולם.

ט.      נסגור את הסיפור – הנמשל:

הנמשל:

הקב"ה ברא עולם מושלם, עולם שאין בו בעיות אין בו נפילות ואין בו צרות לא בגוף ולא בנפש עולם כזה מאיר שכל כולו מלא בטוב הגדול ביותר שיכול להיות, לא רק טוב גשמי אלא הרבה יותר מזה טוב רוחני, עולם שכולו טוב, טוב מוחלט, קרבת אלוקים תמידית.

ואז רואה הקב"ה לאן האנושות הולכת, הוא מתמלא בצער.

בראשית (ו,ה-ו): "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ".

אומר הקב"ה לעולם כזה נפלא אין שום משמעות, אם אלו שחיים בו לא מבינים מה הערך שלו, לא מבינים עד כמה הוא יקר. אם הם משתמשים בו לצרכים בזויים, אם הם משחיתים את צלם האלוקים שלהם, אם הם לוקחים עולם שכל כולו נועד להיטיב ומשתמשים בו לשלילה, להרע ולהשחית, אין הצדקה לקיומו של עולם כזה.

עומד הקב"ה ומכבה את האור, הוא הופך את הבריאה לעולם, למקום שהקב"ה נעלם בו למקום לא מושלם, למקום שיהיה מושלם רק כאשר בני האדם ירצו שהוא יהיה מושלם.

והוא בחר לו צוות מחנכים, בעלי כישרון מיוחד, עם מיוחד, עם סגולה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר להם תרימו אותם, תרימו את האנושות, תגרמו לאנושות לרצות שהעולם הזה יחזור להיות מושלם, תגרמו לאנושות שחיה בחושך וטוב לה בחושך, תגרמו לה לרצות אור.

 



[1] ביוגרפיה - פרקי דרבי אליעזר

פרקי רבי אליעזר (או פרקי דרבי אליעזר; פדר"א) הוא חיבור מדרשי בן נ"ד פרקים המיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס, ונראה שנחתם בתקופת הגאונים בא"י. אין מדובר על מדרש דרשני, אלא על מדרש המרחיב את סיפור הכתוב. לאחר הפתיחה המספרת על ראשית ימיו של רבי אליעזר מתוארים במדרש קורות העולם, וכן נמצאים בו כמה פרקים העוסקים באסטרונומיה ובחכמת העיבור.

[2] קול אליהו בראשית פרשת וישב אות לז

בפסוק ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו וגו', הנה בפסוק זה רבו הדקדוקים אמנם יש לבאר דכתיב לה' המלוכה ומושל בגוים, כי מלך נקרא מי שממנים אותו ברצון העם והוא נגזר מלשון המלכה שמתיעצין למנות את זה עליהם למלך, ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על העם, וזהו שאמר לה' המלוכה היינו ישראל מקבלים עליהם עול מלכותו ית' ברצון, ומושל בגוים בחזקה אף שלא ברצונם, אבל לעתיד והיה ה' למלך על כל הארץ שכל העולם יקבלו עול מלכותו ברצון. וכמו כן יש לפרש כאן בה"א התימה המלוך תמלוך עלינו, כי מלוכה צריך להיות ברצונינו וזה ודאי אינו כי אנחנו שונאים אותך ואיך נסכים עליך ברצונינו למנותך מלך עלינו, בשלמא על אחרים יוכל להיות שתמלוך עליהם אבל לא עלינו, אם משול ר"ל אלו ראית בחלום שתהיה מושל בנו זאת יוכל להיות אשר תמשול אפי' בנו לאחר זמן לנקום ממנו אבל מלך אי אפשר.

 

  

יום חמישי, 8 בספטמבר 2022

הכנסת אורחים וחיבור לבית הכנסת – לקראת חגי תשרי

הכנסת אורחים וחיבור לבית הכנסת – לקראת חגי תשרי

 

פתיחה: על דרך מגדיאל ליד רמי לוי בשכונה – יש עץ עתיק ומיוחד. מה מיוחד בו? ההורי  שלו לא נתנו לא צ'אנס, המורה שלו לא האמין בו, היחס האיש שלא קיבל מסביבתו שהיה קטן – גרמה לו לגדול עקום. ועכשיו "לך תיישר אותו"...

1.       בן סורר ומורא:

דברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק יח - כא

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:

(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ:

(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא:

(כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ: ס

 

2.       דרוש וקבל שכר

סנהדרין עא: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר"

(התנאים להיות בן סורר ומורה: 1. 13 - 13 ושלושה חודשים, 2. בן ולו בת , 3. יאכל טרטימר בשר וישתה לוג יין, 4. גנב משלך אביו, 5. לא בסעודת מצווה, 6. אביו ואמו: "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ"- ולא גדמין. "וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ"- ולא חגרין. "וְאָמְרוּ"- ולא אלמין. "בְּנֵנוּ זֶה"- ולא סומין. "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ"- ולא חרשין.”)

 

3.       נהרג על שם סופו:

"תניארבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מְגַמֵּר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה- ימות זכאי ואל ימות חייב..."

 

4.       מחילת אביו ואמו מצילתו

שם משמואל: בש"ס סנהדרין (פ"ח א) בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו. ויש להבין הלוא אינו נהרג על מה שהמרה נגדם אלא ע"ש סופו שסופו ללסטם את הבריות, א"כ למה תועיל מחילתם. ונראה דהנה יש להתבונן במאמרם ז"ל (שם ע"ב א) הגיעה תורה לסוף דעתו וכו' הלוא כמה רשעים גמורים שעשו כל התועבות שבעולם ולבסוף עשו תשובה, ושמא יהי' זה כמותם, הלוא לא ננעלו דרכי תשובה לפני שום אדם

 

5.       שורש התשובה מתחילה באבות:

שם משמואל: "הכלל שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה נפסק חיבורו מאביו ואמו ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש בודאי שלא יעשה תשובה, ואף אם יעשה לא תתמיד ויחזור לסורו, וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש, שוב אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה"

 

החיבור לשורשים למסורת לאבות – נשמר בנשצה פנימה ומקרב ואף מחזיר בתושבה.

6.       חיבור והארת פנים לבאים לבית הכנסת.

יושבי בית הכנסת שכאן עכשיו, כולנו מסמלים את החיבור למסורת, למורשת של העם שלנו. בפתחם של חגי תשרי, הרבה אורחים יגעו אלינו – זו הזדמנות, להאיר פנים, לקרב, להושיב על כסא, להביא מחזור וכו...


הלכות ערב פסח שחל בשבת

הלכות ערב פסח שחל בשבת

בשנה זו תשפ"א (2021) ערב פסח חל בשבת ולכן ההכנות לקראת חג הפסח שונות משנים רגילות. להלן סדר ההכנות:

א.     תאריכים:

v     יום ה' י"ב ניסן 25.3: תענית בכורות, בדיקת חמץ.

v     יום ו' י"ג ניסן 26.3: שריפת חמץ.

v     שבת י"ד ניסן 27.3:  ערב פסח. כניסת שבת – 18:35. סוף זמן אכילת חמץ – 9:48. סוף זמן ביעור חמץ – 10:59.  צאת שבת וכניסת החג – 19:33

v     יום א' ט"ו ניסן 28.3: חג ראשון של פסח. צאת החג – 19:34

פירוט ההלכות:

ב.      יום ה' י"ב ניסן 25.3

תענית בכורות:

v     מקדימים את תענית בכורות ליום זה. הנוהגים להשתתף בסעודת מצווה של סיום מסכת עושים זאת ביום זה.

בדיקת חמץ:

v     מי שהתענה במשך היום, יכול לאכול קצת לפני בדיקת החמץ.

v     בודקים את החמץ בלילה שבין יום חמישי לשישי לאחר צאת הכוכבים.

v     לאחר הבדיקה אומרים את נוסח ביטול חמץ כבכל שנה.

v     יש להניח את החמץ שנשאר לימים שישי ושבת במקום מסוים שלא יתפזר בבית.

 

ג.       יום ו' י"ג ניסן 26.3

שריפת חמץ:

v     שורפים את החמץ כבכל שנה ומשאירים בבית רק חמץ מצומצם לשתי סעודות ראשונות של שבת. מומלץ להשאיר פיתות, שאינן מתפוררות.

v     לאחר שריפת חמץ לא אומרים את הנוסח של ביטול חמץ, אלא יש לאמרו בשבת.

v     נכון לשרוף בשעות הבוקר המוקדמות כבכל שנה. ומי שלא הספיק – יוכל לשרוף עד סמוך לכניסת שבת.

הכנות לשבת:

v     יש לאחסן את כלי החמץ ביום שישי לפני כניסת השבת.

v     מומלץ לבשל את תבשילי השבת בכלי פסח.

v     יש להשאיר כמות מצומצמת של חמץ לברכת המוציא של שתי סעודות.

v     מומלץ להשתמש בכלים ובניילון חד פעמי לסעודות השבת.

v     אין לבשל לשבת זו תבשילים המכילים חמץ.

הכנות לקראת ליל הסדר:

הכנות אלו לא ניתן לעשותם בשבת ויש להקדימם ליום שישי.

v     מאכלים: בדיקה וניקוי ירקות עלים, צליית הזרוע, בישול הביצה, הכנת החרוסת, הכנת מי מלח.

v     נרות החג: יש להכין מערכת נרות נוספת לחג, נר נשמה שדולק לפחות 26 שעות. מי שמתכוון לבשל בחג – נר ל48 שעות.

 

ד.      שבת י"ד ניסן 27.3

סדר השבת צריך להיות מתוכנן על מנת לקיים את מצוות השבת והפסח כהלכתם.

v     הצעה לסדר סעודת שבת: עריכת השולחן עם מפה חד"פ ובלי כלים, קידוש, בציעת הפת על פיתות שלא עושות פרורים, פינוי הנילון, ניעור הבגדים וטאטוא, עריכת הסעודה עם כלים חד"פ.  מומלץ לקיים את הסעודה בחצר או במרפסת.

v     יום שבת:

א.     תפילת שחרית בשעה מוקדמת.

ב.      סעודת שבת: על פי ההצעה בסעיף הקודם. את הסעודה יש לסיים עד סוף זמן אכילת חמץ [9:48]. עד שעה זו יש לצחצח את השיניים (מבלי להוריד דם).

ג.       ביעור חמץ: איסוף החמץ שנותר בבית וזריקתו לאשפה הציבורית, לאסלה או לשפוך עליו אקונומיקה לפסול אותו. יש לעשות כן עד סוף זמן ביעור חמץ. לאחר הביעור יש לומר את נוסח ביטול חמץ המופיע במחזור.

ד.      מנחה: מתפללים מנחה גדולה ואחריה נהגו לקרוא את סדר הקרבת קרבן פסח שזה זמנו.

ה.      סעודה שלישית: יש להקדים את אכילת הסעודה כדי ליגיע עם תיאבון לליל הסדר. מספר דרכים הוצעו לקיים את הסעודה כאשר היא בזמנה לאחר חצות היום. להלן על פי סדר עדיפות:

1.      אכילת 'קניידלך' – העשויות בבישול מקמח מצה טחונה. ברכתם מזונות ועל המחייה.

2.      סעודה על בשר או דגים ותבשילים.

3.      סעודה על פירות, רצוי משבעת המינים.

4.      פיצול סעודה שנייה לשניים לפני סוף זמן אכילת חמץ – אכילת כביצה לחם, ברכת המזון, הפסקה, נטילה חוזרת על פת והמשך סעודה.

 

ה.     מוצאי שבת – ליל הסדר

הכנות לליל הסדר:

v     שינה לקראת ליל הסדר בשבת: מותר לישון בשבת לקראת ליל הסדר אך אין לומר בפה שישן לשם כך.

v     הכנות לליל הסדר: עריכת שולחן, חימום האוכל והדלקת נרות – אין לעשות לפני זמן צאת שבת.

v     הדלקת נרות החג: מדליקים על ידי העברה מאש שהודלקה מערב שבת, אסור להדליק אש חדשה בחג.

v     תפילת החג: מוסיפים בתפילת העמידה תפילת "הביננו" של הבדלה. נשים שלא התפללו או מי ששכח יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

ליל הסדר:

v     קידוש והבדלה: ברכת הבדלה נכללת בתוך קידוש החג. סדר הברכות: ברכת היין, קידוש היום, ברכת הנר, ברכת הבדלה, ברכת שהחיינו. הנוסח המלא מופיע בהגדה של פסח.

v     ברכת הנר: מביטים ונהנים מנרות החג.  

 

לשאלות והכוונות לקראת חג הפסח

ניתן להתקשר

אליעד בן-דוד

050-5883671

יום רביעי, 7 בספטמבר 2022

ספרא וסייפא – חיי גשמיות של קדושה לעילוי נשמת הק' נעם רז הי"ד

 


1.       פתיחה: שו"ת ס.מ.ס מעלון עולם קטן.

שלום כבד הרב. בעלי מחנך ונמצא בחופשות לפני החגים. הוא רוצה לצבוע את הבית. מתי הזמן המתאים לצביעה, בחופש שלפני חג הסוכות או בחופש שלפני חג פסח? (באב – לא מסתדר לו).

מזכיר את השאלה – "הרב איזה רכב לקנות, פררי או טסלה"?

 

2.       הסייף והספר:

הרב ברק ביקש שאדבר על ספרא וסייפא – אז הבאתי 'סלוגן' מצויין מהמדרש:

ויקרא רבה (וילנא) (פרשת בחקותי) פרשה לה סימן ו

"תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים,"

המשך המדרש:" אמר להם הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם."

שני עולמות סותרים!

השימוש הנפוץ בימינו בצמד מלים אלו הוא בדרך כלל לשבח, על היכולת לשלב שני דברים שונים ומנוגדים זה לזה, הספר והסייף. אולם במקורותינו מצינו לכאורה תפיסה הפוכה, שלפיה אין אפשרות לשלב שני עולמות סותרים אלו.

3.       יעקב ועשיו:

בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כב - כג

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

 

עשיו – איש של חוץ , יעקב - יושב אוהלי איש 'פנימי'

תרבות מול תרבות - תרבותו של עשו היא תרבות הכוח, הרושם החיצוני, ההישגיות המוחשית המיידית. תרבותו של יעקב היא תרבות הרוח, הלימוד, הערך המוסרי, האידיאלים המופשטים והרוחניים שאינם בהכרח בהישגיות מיידית, אלא בעתיד הרחוק.

. תהום אדירה פעורה ביניהם.

 

4.       הוויכוח בין יצחק לרבקה:

יצחק רוצה להעניק את הברכה לעשו. כי מה הוא תוכן הברכה? טל השמים, משמני הארץ, רוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים, הווה גביר לאחיך: ברכות כלכליות אלו מתאימות לעשו ולא ליעקב.

רבקה לא רצתה שדגנה ותירושה של ארץ ישראל יפלו בחלקו של עשו, שינוצלו לזלילה ולסביאה, שהשלטון על ארץ ישראל יהיה בהנהגתו האלימה של עשו. רק יעקב איש הרוח ידע לנצל את הכוח והברכה שיינתנו לו למטרות אידיאליסטיות נשגבות.

 

 

5.       יצחק עובר תהליך –

בראשית (פרשת תולדות) פרק כז פסוק י

וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:

(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:

(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:

(כג) וְלֹא הִכִּירוֹ... וַיְבָרְכֵהוּ:

(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי:

(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי:

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:

 

יצחק מרגיש את הפנמיות של השדה. יצחק מכיר את השדה, הזה "ויצא יצחק לשוח בשדה" זהו השדה שלו, לא שדה הציד של עשו, אלא שדה תרומות של מעשרות ושביעית, של טהרה וקדושה. אכן צודקת רבקה. רק יעקב מסוגל להתייחס כך אל השדה ולהביאו לרמה רוחנית כזו.

ואז יצחק מברך את יעקב – זה כבר לא ברכה כלכלית נטו, אלא ברכה מחוברת שמגיעה מהקב"ה.

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:

להבדיל מעשיו – שמקבל ברכה של תאבות הכל כאן ועכשיו – "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל". הכל מזומן וכאן.

 

ר' אברהם, אחי הגר"א, בספרו "מעלות התורה" על הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו:

"והשתא ניחא המדרש הנ"ל: כל זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו, ואם אין קול יעקב מצפצף בתורה, אז ח"ו נשאר כח הידים של עשו לשלוט על יעקב.

 

6.       שורש ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם!

 

סיפור המוכיח את הניגוד בין עם ישראל שמשלבים תורה ומעשים טובים ואומות העולם אינם משלבים. או ספרא או סייפא.

עבודה זרה יז:

ת"ר: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה [בלבד]; וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת [וגו'], מאי ללא אלהי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה... אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא, אמרו: מ"ט תנית, ומ"ט גנבת? אמר להו: אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא, ומדהא ליתא הא נמי ליתא.

אונם ר' אלעזר בן פרטה מדבר על גנבה , אבל בדבריו הוא אומר לרומאים – אנשי רוח לא הולכים יחד עם אנשי החומר.

מסביר המהר"ל בחידושי אגדות:

"כמי שאין לו אלוה" כי תמצא בבריאת עולם כאשר נשלמה הבריאה זכר שם מלא על עולם מלא, הרי לך כי השם נקרא על דבר שהוא שלם. ואף כי התורה היא עיקר, אבל השלמת האדם הוא במעשה דוקא וע"י זה יושלם האדם. ולכך כאשר אינו עוסק במצות עם מעלתו שיש לו בתורה, הוא כמו כלי חשוב שעדיין לא הושלם, ולכך לא נקרא שהש"י הוא אלוה שלו, עד שיושלם ע"י מעשה ואז נקרא השם עליו שהוא אלוה שלו ודבר זה בארנו במקום אחר והבן זה

חיי רוחניות וגשמיות בעם ישראל זה דבר אחד שלם!

 

7.       דוד המלך:

אפשר לומר שעסקנו עד עכשיו במעשים שהם בגדר מצוות, גמילות חסדים. מה עם חיי היום יום?

 

ויקרא רבה לה,א: "אם בחקותי תלכו" הה"ד (תהלים קיט, נט): "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך" אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד "ואשיבה רגלי אל עדותיך"

והרי דוד שפט את ישראל, נלחמם, הנהיג כל היום הוא היה בבית המדרש?!

שפת אמת ויקרא פרשת בחקותי שנה תרס

דכ' כל פעל ה' למענהו אחז"ל לעדותו להעיד עליו. וזה העדות מוטל על איש ישראל כמ"ש אתם עדי. לכן צריך האדם למצוא בכל דבר ובכל מקום זה העדות. וכן התפאר עצמו דהע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'. ובגמ' סוף ברכות איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו. למצוא זה העדות בכל הדברים.

וענין לבתי כנסיות ובתי מדרשות. דאיתא גדלו וטובו מלא עולם. גדלו בחי' בריאת עולם בעשרה מאמרות. טובו זו התורה עשרת הדברות. והם מלא עולם שאין לך מקום ודבר שאין בהם כח מעשרה מאמרות ומעשרת הדברות. ואיש ישראל צריך לברר זאת ולמצוא הארת התורה בכל מקום. וכל אותן הדברים והמחשבות העוברין על האדם כולם לברר זה העדות והם בחי' דרישות וחקירות ובדיקות שבודקין העדים והוא בירור העדות.

 

8.       רצונו של דוד 'נעם ה':

תהלים פרק כז פסוק ד

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

מה הוא נעם ה'?

 

ספרא ויקרא ט: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו וזקני ישראל"

מה תלמוד לומר "ויהי"?     מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר "ויהי ערב ויהי בקר" וכאן הוא אומר "ויהי".

וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה...ויברך אֹתם משה".

מה ברכה ברכן?

אמר להם " יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ".

רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"

והם אמרו לו (תהילים צ, יז) "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו".

"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם" – נעם ה' במשכן.

 

זה מה שמתפלל דוד המלך "לחזות בנעם ה'" – לזכות לראות חיבור שמים וארץ, לחיות את השארת שכינה בכל מעשה ידינו.

בית המקדש מסמל את מקם החיבור בין שמים וארץ, בין רוחניות לגשמיות – וזו תפילת דוד המלך – לכל אורח החיים "שתשרה שכינה במעשה ידינו"[1]

9.       בכל דרכיך דעהו:

ברכות סג.

דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה - בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך.

מראית העין (החיד"א):

ואפשר לרמוז שיכוין בכל דבריו ליחד קב"ה ושכינתיה וזה בכל דרכיך דע ה"ו דע לשון וידע אדם ה"ו הוא יחוד קב"ה ושכינתיה. וכמו שפירשנו בעניותנו מאי דתנן וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי שם רומז לשכינה והוא בגימטריא שד"י הוי"ה שמים קב"ה בסוד ואתה תשמע השמים. מעשיך יהיו לשם שמים ר"ת שלים שיהיה ביחודא שלים. ואמר מעשיך כלומר אפי' הגופניים כמו אכילה ושתיה ושינה יהיו בכונה לעבוד ה' כמ"ש בש"ע א"ח סי' רל"א וזהו בכל דרכיך דעהו וא"ש שכל גופי תורה הם תלויים בה:

 

10.    פסיקת השולחן ערוך:

שולחן ערוך או"ח רל"א: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת; וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, ... וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים ...

כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.

11.    כותב הרב קוק אורות התחיה לג:

“גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, “אמונה זה סדר זרעים – שמאמין בחי העולמים וזורע”. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית.”  (אורות התחיה, ל”ג)

 

12.    תשובת הבן איש חי לשאלה בפתיחה:

שו"ת תורה לשמה סימן תקט

תשובה הטעם של מנהג העולם הוא פשוט מפני שבפסח האדם דר בחדריו ולכן מסיידין קודם חג הפסח כדי שידורו בחג בסיוד חדש ונקי ויש בזה כבוד יום טוב אך בסוכות דרים בתוך הסוכה ואין בסיוד ההוא כבוד יום טוב שרק יום אחד של שמחת תורה נכנס לבית וא"כ גם זה האיש ודאי עדיף טפי לסייד קודם חג פסח דאיכא בזה כבוד יום טוב וקרא כתיב בכל דרכיך דעהו שהאדם צריך לעשות גם עניינים הגשמיים לש"ש =לשם שמים= ויתלה הכל בצורך מצוה וזהו דומה לענין תוספת מחול על הקודש וכ"ז אני כותב כפי טעם הפשוט הנגלה והנראה במנהג העולם.

מיהו באמת מצינו במתניתין דמידות פ' ג' משנה ד' דתנן אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח וכו' ומלבנים אותם (בסיד) פעמיים בשנה אחת בפסח ואחת בחג וההיכל פעם אחת בפסח וכו' וכתב תוי"ט כל הבנין גם יחד קוראו ההיכל ע"ש הרי כי בביהמ"ק מסיידין הבנין פעם אחת בפסח ועל זה ודאי יש טעם למה בפסח ואולי מפני שקודם בימות החורף היו גשמים רבים שיורדין ומעבירין את הסיד ומפסח ואילך אין מצויין גשמים בימי הקיץ והגם כי ימצא הרבה בניסן ובאייר ג"כ מ"מ לכבוד יום טוב מקדמים לעשות הסיד קודם פסח. ומי יודע אם יש ג"כ עוד בזה טעם נסתר א"כ המנהג שנוהגין העולם בביתם לסייד קודם פסח הוא כמנהג שהיו נוהגין בבהמ"ק ועל כן האי גברא המדקדק במצות ומיישר אורחותיו לא ישנה ממנהג העולם בזה ואם ירצה לעשות ב"פ בשנה לסוד גם קודם סוכות הוא רשאי בשלו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו

13.    אכילת פירות אם הוי ביטול תורה

שו"ת תורה לשמה סימן תיח

+לטרוח עבור אכילת פירות א"י אם יש בזה מצוה.+ שאלה אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד מאד אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב או"ד שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף למ"ד /ל'/ אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לש"ש =לשם שמים= והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק ולכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לש"ש בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

 

 

 וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:



[1] הפסוקים הקודמים לבקשת דוד לשבת בבית ה' לחזות בנעם ה' – מתארים את אי הצלחת אויבי דוד להפיל אותו – ועכשיו כשאנו מבינים מה הוא נעם ה' – חיבור רוח וגשמיות – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מתחברים לנו דבריו של ר' אברהם אחיו של הגר"א: כל זמן שיהי' קול יעקב מצפצף בתורה, אז יהיו הידים של עשו ליעקב, ולא יוכל האויב לשלוט עליו.

בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְקֹוָק וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

באו נחווה את זה יחד

זה מתאים גם לך , אני לא יודע מתי תקרא את הדברים האלו. האם בערב החג לפני התפילה, בסעודה, במהלך הלילה או בשעות הבוקר של החג או אולי בצהורי היו...