א. סיפור פתיחה: (מתוך הבלוג"דרשות למעגל השנה - הרב חייא בן חמו)
אדם אחד חלם לבנות בית כנסת לעילוי נשמת
אביו, הוא הלך וחיפש עיר שאין בה בית כנסת, ובנה בה את בית הכנסת המפואר ביותר
שניתן, כל כולו פאר והדר, שם בתוכו את ספרי התורה המהודרים ביותר. מילא אותו
בסידורים יפים, מזגנים חדישים פלורוסנטים וספוטים זוהרים.
ואז מגיע הרגע הגדול: הוא קורא לאנשי העיר
לראות את בית הכנסת ולחנוך אותו.
כולם נכנסים ומתפעלים, מסתובבים בבית
הכנסת ומשתאים מההוד וההדר. הם מעולם לא ראו מבנה כזה יפה. ואז אחד נעמד על הבמה
ואומר, תשמעו, אולם כזה ענק, אחלה מיזוג אוויר, תאורה. ספסלים ביציע. תשמעו זה
יכול להיות אחלה מגרש קט רגל. רק הבמה הזאת מפריעה באמצע, נזיז אותה הצידה. שער
אחד כבר יש (העמודים שמשני צידי ארון הקודש), נשאר לנו לעשות כזה רק בצד השני...
כולם מוחאים לו כפים בהתלהבות (איזה
רעיון, הגיע הזמן למגרש כמו שצריך), מפשילים שרווולים ומתחילים במלאכה.
התורם שתרם את בית הכנסת לעילוי נשמת אבא
שלו, ומגיע אחרי כמה דקות, כדי לראות את התרוממות הרוח, את התפילות הקדושות, כולו
מתחלחל, פורץ בבכי נורא, זועק זעקה גדולה ומרה, הולך לארון החשמל, ומוריד את המפסק
הראשי.
בלגן המולה כולם נתקלים האחד בשני. מי
כיבה את האור? אי אפשר לעשות כאן כלום.
כולם יוצאים החוצה ובורחים. נשאר אותו אדם
יקר בודד בבית הכנסת, עצוב.
הוא מבין שכרגע אין עם מי לדבר ומחליט
לנעול את בית הכנסת על מנעול ובריח. אין כניסה - בינתיים!
הולך התורם ומקים רשת גני ילדים ובונה בית
ספר, אין לו הרבה תלמידים, מגיעים אליו רק הטובים ביותר.
לאט לאט עם השנים, מתוך הגנים והבית הספר
הזה הוא מצליח לגדל קבוצה של אנשים ערכיים, מרוממים, שמבינים מה העיר הזו צריכה
שמבינים את השפל הנורא שאליו היא הגיעה, והם מסתערים על המשימה, להפוך את העיר,
לשנות את המבט של אנשי העיר על החיים, לגרום להם לרצות משהו גדול יותר.
אבל המציאות לא פשוטה, אנשי העיר עסוקים
בקשיי היום יום, האוזניים שלהם עדיין לא מוכנות לשמוע את הדיבורים על ה' על תפילה,
ועל בית הכנסת בתור מקדש מעט.
אנשי העיר רואים שהאדם הזה כל כך אוהב
אותם ורוצה בטובתם, והם נקשרים אליו, ופונים אליו בכל בעיה שהייתה להם, בעיות
כלכליות, משפחתיות, בריאותיות ועוד ועוד.
והוא באהבתו אותם ניסה לטפל בכולם, אבל כל
הזמן הצטער, כל הזמן הצטער וחיכה מתי ישתנו הבקשות, מתי הם יתבגרו, מתי לא רק אותה
קבוצה קטנה שלימד וגידל, אלא כל אנשי העיר יבואו וידרשו ממנו דרישות אחרות.
מתי הם יפסיקו לבקש ממנו בקשות קטנות מתי
הוא יוכל לערוך את אותה חנוכת בית כנסת שחלם עליה לפני כל כך הרבה שנים, אבל הפעם
לא רק עם ספסלים מהודרים, וסידורים וספרי תורה, אלא גם עם אנשים שמבינים מה הערך
של כל זה ויודעים להשתמש בזה.
ויום אחד הוא רואה איש אחד יושב על מדרגות
בית הכנסת הנעול ובוכה... והוא מתקרב אליו בחשש ובהתרגשות ושואל למה אתה בוכה?
עונה האיש בדמעות: אני כ"כ רוצה להיכנס ולדבר עם ה'!!!
ב.
מיקוד מטרה ביום הגדול:
כבר חודש קמים מוקדם, מתכוננים ומצפים.
למה?
מה המטרה ביום זה?
אני רוצה למקד את עבודתנו ביום זה.
גמרא (ברכות כט.): "הני שבע דשבתא כנגד מי?
אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. הני תשע דראש השנה
כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה,
דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה".
חנה בתפילתה כאשר היא מביאה את שמואל
למשכן מזכירה את הקב"ה תשע פעמים
·
מהו מיוחד בתפילת חנה?
נחזור רגע לתפילה הראשונה של חנה – וממנה נצא
להבין על מה מתפללת אמא שאין לה ילדים, מה היא רוצה באמת.
שמואל א' א,ט-י: "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה
בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת
הֵיכַל יְקֹוָק: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה
תִבְכֶּה:"
בכי אמיתי של אמא.
כדי להבין את עומק התפילה, מה מיוחד בתפילה
זו נחזור לבריאת העולם.
ג.
חוזרים לבראשית:
אנחנו אומרים בתפילה: "הַיּוֹם הֲרַת
עוֹלָם" – "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".
היום נברא העולם?
ויקרא רבה כט, א: "תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה
באלול נברא העולם"
תאור בריאת האדם (היום ראש הנשה):
פרקי דרבי אליעזר פרק יא[1]
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
לַתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ [בראשית א, כו]. הֵשִׁיבָה
הַתּוֹרָה וְאָמְרָה רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הָעוֹלָם שֶׁלָךְ, הָאָדָם הַזֶּה
שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִבְרֹאתוֹ הוּא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז וְיָבֹא לִידֵי
חֵטְא, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲרִיךְ אַפְּךָ עִמּוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא
לָעוֹלָם. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד.
הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת עֲפָרוֹ
שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן יָרֹק.
אָדוֹם זֶה הַדָּם, שָׁחוֹר אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם, לָבָן אֵלּוּ עֲצָמוֹת
וְגִידִים, יָרֹק זֶה הַגּוּף. וְלָמָּה כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת
הָעוֹלָם, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יָבֹא אָדָם מִמִּזְרָח
לַמַּעֲרָב אוֹ מִמַּעֲרָב לַמִּזְרָח אוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ וּבָא קִצּוֹ
לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא תֹאמַר הָאָרֶץ שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵין עֲפַר
גּוּפְךָ מִשֶּׁלִּי וְאֵינִי מְקַבֵּל אוֹתְךָ, חֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאתָ
מִשָּׁם.
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת
הָיָה הַיּוֹם, ... וְגִבֵּל אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְמָקוֹם
טָהוֹר הָיָה, בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הָיָה, וְרִקְּמוֹ וְתִקְּנוֹ, וְרוּחַ
וּנְשָׁמָה לֹא הָיְתָה בּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָפַח בּוֹ
בְּרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו וְזָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב, ז] וַיִפַּח
בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.
וְעָמַד אָדָם עַל רַגְלָיו,
וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמָטָּה. וְהָיְתָה קוֹמָתוֹ מִסּוֹף
הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, ... וְרָאָה אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל מְפָאֵר לְשֵׁם בּוֹרְאוֹ וְאָמַר מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ
ה' [שם קד, כד].
עָמַד עַל רַגְלָיו, וְהָיָה
מְתֹאָר בִּדְמוּת אֱלֹהִים. רָאוּ אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת וְנִתְיָרְאוּ, כִּסְבוּרִין
שֶׁהוּא בּוֹרְאָן, וּבָאוּ כֻּלָּם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אָמַר לָהֶם בָּאתֶם
לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי בּוֹאוּ אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנַלְבִּישׁ גֵּאוּת
וָעֹז וְנַמְלִיךְ עָלֵינוּ מִי שֶׁבְּרָאָנוּ, לְפִי שֶׁהָעָם מַמְלִיכִין אֶת
הַמֶּלֶךְ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ מַמְלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אִם אֵין הָעָם מַמְלִיכִין
אוֹתוֹ. הָלַךְ אָדָם לְעַצְמוֹ וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְכָל
הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְאָמַר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ' [תהלים צג, א]:
ע"כ
כאשר אין
עם, אין משמעות להוויתו של המלך כמלך. ולפיכך, מן היום הראשון של הבריאה עדיין לא
מלך ה' על עולמו. רק בריאת האדם מאפשרת את המלוכה האלקית!
וזה המשמעות
של "זה היום תחילת מעשך" שעד שלא נברא האדם לה הייתה שום משמעות לבריאת
העולם.
ד.
לה' המלוכה
ומושל:
וכאן המקום
להבנה מה המקום שלנו כאן בראש השנה, נעשה זאת מתוך הבחנה ודיוק בלשון בין
"המלוכה" ו"הממשלה".
(תהילים
כב,כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:
[2]ממשלתו
של הקב"ה, כלומר, שלטונו בעולמו, קיים בכל עת מרגע בריאת העולם ביום הראשון.
הקב"ה שולט בכל.
אבל
מלכותו – אינה קיימת עד ש"תמליכוני עליכם"!
"היום
הרת עולם" – היום, כשנברא אדם הראשון התחילה מלכותו של הקב"ה בעולם.
זה גם מה שאנחנו אומרים באדון
עולם:
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ // בְּטֶרֶם
כָּל יְצִיר נִבְרָא - עדין לא בפועל, הממלכה בנויה, אבל
אין משמעות. רק...
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל // אֲזַי
מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
ה.
מה המשימה שלנו ?
נהר שלום דל לט עמודה ג: ידוע מ"ש הרב
ז"ל כי בכל ר"ה חוזר האצילות העליון לכמות שהיה בתחילת הבריאה והענין
הוא כי בכל שנה ושנה יש בירור ותיקון חדש מבירורים חדשים אשר עדיין לא
הובררו ולא עלו ולא נתקנו מבריאת העולם ועד עתה.
תיקון חדש שלא היה מבריאת
העולם – היום בריאה חדשה בעולם. היום! הרת עולם לא רק בעבר.
זו העבודה שלנו – אדם הראשון
המליך את הקב"ה בעולם, והשנה יש התחדשות חדשה בעולם שלא הייתה בבריאת העולם –
ותפקידנו לחדש את המלכת ה' בעולם.
זו מהות העבודה שלנו ביום ראש
השנה להמליך את הקב"ה בעולם.
וכך אנחנו אומרים:
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ
מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה
עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי
מַטָּה
יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ
יְשַׁלֵּשׁוּ
"להניח את הכתר בראשו"
אין מלך בלא עם!
ו.
מי רוצה לקחת חלק בהמלכה?
·
להמליך את ה', מה המשימה?
אפשר לקחת חלק?
ראש השנה טז:: "א''ר יוחנן:
שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של
בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין
לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו
נכתבין למיתה".
·
מה מהות החתימה לחיים או
למוות?
מהות הדין
הוא – האם אני שותף במעשה בראשית בתוכנית לשנה החדשה או לא! שותף
פעיל כחייל של הקב"ה, המלכה מלאה! איך אני מסתכל על עצמי ביחס לרצונו של
הקב"ה?!
צדיקים נחתמים
לחיים – מקבלים יעוד – משימה שנתית בבניית האור האלוקי בעולם. אלו חיים עם חיות.
רשעים נחתמים
למיתה – שנה חשוכה ללא אור אלוקי.
ז.
הגדלת
המשימה:
כפי ראינו
את ההבדל בין מלכות לממשלה - יש הבדל בין עם ישראל לבין הגויים.
(כט) כִּי
לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:
זה המצב
כרגע – לא כל אומות העולם מאמינים בה' ובעמו עם ישראל.
בתחילת
השנה, כשאנו ממליכים את ה' עלינו – אנחנו כעבדיו המסורים לו נותנים קריאת כיוון לשאיפה
למלכות מלאה בעולם ומכריזים שאנו רוצים להתמסר לעבודותו ולמלכותו. וכך אנחנו
אומרים:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
בִּכְבוֹדָךְ
וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ
בִּיקָרָךְ
וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ
עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ
וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה
פְעַלְתּוֹ
וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה
יְצַרְתּוֹ
וְיֹאמַר כָּל־אֲשֶׁר נְשָׁמָה
בְאַפּוֹ:
ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ, וּמַלְכוּתוֹ
בַּכֹּל מָשָׁלָה
זה המדרגות
שאנו מזכירין בברכת אתה קדוש ביום ראש השנה – הברכה העוסקת בקדושת ה' והמלכת ה'
בעולם.
תהלים
פרק כב פסוק כח - לב
(כח)
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְקֹוָק כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ
כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
(כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל
בַּגּוֹיִם:
(ל)
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי
עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:
(לא)
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:
(לב)
יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:
ח.
נחזור לחנה:
שמואל (א' א,י): "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל
עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה".
חנה רוצה בתפילת – שיתקיים הפסוק
:
זכריה פרק יד פסוק ט: וְהָיָה יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְקֹוָק אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
תפילה על ה' – חנה רוצה ילד שיצטרף
להמלכת ה' בעולם.
ט.
נסגור את הסיפור – הנמשל:
הנמשל:
הקב"ה ברא עולם מושלם, עולם שאין בו
בעיות אין בו נפילות ואין בו צרות לא בגוף ולא בנפש עולם כזה מאיר שכל כולו מלא
בטוב הגדול ביותר שיכול להיות, לא רק טוב גשמי אלא הרבה יותר מזה טוב רוחני, עולם
שכולו טוב, טוב מוחלט, קרבת אלוקים תמידית.
ואז רואה הקב"ה לאן האנושות הולכת,
הוא מתמלא בצער.
בראשית (ו,ה-ו): "וַיַּרְא ה' כִּי
רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל
הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל
לִבּוֹ".
אומר הקב"ה לעולם כזה נפלא אין שום
משמעות, אם אלו שחיים בו לא מבינים מה הערך שלו, לא מבינים עד כמה הוא יקר. אם הם
משתמשים בו לצרכים בזויים, אם הם משחיתים את צלם האלוקים שלהם, אם הם לוקחים עולם
שכל כולו נועד להיטיב ומשתמשים בו לשלילה, להרע ולהשחית, אין הצדקה לקיומו של עולם
כזה.
עומד הקב"ה ומכבה את האור, הוא הופך
את הבריאה לעולם, למקום שהקב"ה נעלם בו למקום לא מושלם, למקום שיהיה מושלם רק
כאשר בני האדם ירצו שהוא יהיה מושלם.
והוא בחר לו צוות מחנכים, בעלי
כישרון מיוחד, עם מיוחד, עם סגולה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר להם
תרימו אותם, תרימו את האנושות, תגרמו לאנושות לרצות שהעולם הזה יחזור להיות מושלם,
תגרמו לאנושות שחיה בחושך וטוב לה בחושך, תגרמו לה לרצות אור.
[1] ביוגרפיה - פרקי דרבי אליעזר
פרקי
רבי אליעזר (או פרקי דרבי אליעזר; פדר"א) הוא חיבור מדרשי בן נ"ד פרקים
המיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס, ונראה שנחתם בתקופת הגאונים בא"י. אין
מדובר על מדרש דרשני, אלא על מדרש המרחיב את סיפור הכתוב. לאחר הפתיחה המספרת על
ראשית ימיו של רבי אליעזר מתוארים במדרש קורות העולם, וכן נמצאים בו כמה פרקים
העוסקים באסטרונומיה ובחכמת העיבור.
[2] קול
אליהו בראשית פרשת וישב אות לז
בפסוק
ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו וגו', הנה בפסוק זה רבו
הדקדוקים אמנם יש לבאר דכתיב לה' המלוכה ומושל בגוים, כי מלך נקרא מי שממנים אותו
ברצון העם והוא נגזר מלשון המלכה שמתיעצין למנות את זה עליהם למלך, ומושל נקרא מי
שמושל בחזקה על העם, וזהו שאמר לה' המלוכה היינו ישראל מקבלים עליהם עול מלכותו
ית' ברצון, ומושל בגוים בחזקה אף שלא ברצונם, אבל לעתיד והיה ה' למלך על כל הארץ
שכל העולם יקבלו עול מלכותו ברצון. וכמו כן יש לפרש כאן בה"א התימה המלוך
תמלוך עלינו, כי מלוכה צריך להיות ברצונינו וזה ודאי אינו כי אנחנו שונאים אותך
ואיך נסכים עליך ברצונינו למנותך מלך עלינו, בשלמא על אחרים יוכל להיות שתמלוך
עליהם אבל לא עלינו, אם משול ר"ל אלו ראית בחלום שתהיה מושל בנו זאת יוכל
להיות אשר תמשול אפי' בנו לאחר זמן לנקום ממנו אבל מלך אי אפשר.
