1. מצוות השמיטה: כל שישה ימים שבת וכל שש שנים שמיטה. שנת תזכורת... אחרי שש שנות עבודה, בהן 'בזכות עמל כפנו' הצמיחה הארץ פירות ותבואה – אנו עוצרים מעבודת האדמה שנה אחת לזכור למי הארץ שייכת ומכח מי באמת מוציאה הארץ פירותיה. "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת לַה'".
2. הקדמה: לאחר כיבוש וירושת הארץ בימי יהושע בן נון – נחלקה הארץ על פי ציווי ה' לשבטים. לכל שבט נחלה השייכת לו ושם ישב. את החלוקה לשבטים ניתן לזהות גם בימינו לפי שמות האזורים כגון: גוש דן – נחלתו של שבט דן, מטה יהודה, אפרים, בנימין, אשר ועוד...
3. שנת היובל: שנת החמישים. לאחר שבעה סבבים של שנות שמיטה ( 49=7*7) מגיעה שנת החמישים שנת היובל. "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים" ובשנה החמישים "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". בשנת היובל הכל שב על מקומו. שדות, נחלות ובתים שנמכרו חוזרות לבעליהן הראשונים וכן עבדים שנמכרו משתחררים. בנוסף, שנה זו דינה כדין שנת שמיטה בה שובתים מכל מלאכת האדמה.
4. כמה עולה קרקע בארץ ישראל: מתוך הבנה שהמכירה קצובה לשנים ובשנת היובל הקרקע חוזרת לבעליה הראשונים, מצווה התורה את הדרך לתמחר את המכירה: "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט" מסבירה התורה את הטעם: "כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ" – כלומר, שווי המכירה המתבצעת נערכת לפי התבואה היוצאת בכל שנה ולא לפ שווי הקרקע שאינה נמכרת.
5. מי אחראי על התקציב השנתי: ראש כלכלי 'מתחיל' מבין שאם אסור לעבוד את האדמה בשנת השמיטה, מה אוכלים? ויותר מכך, בחשבון פשוט נראה ששנת ה-49 היא שנת שמיטה, שנת ה–50 היא שנת יובל, שנתיים אסורות בעבודת האדמה. "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ?!"
6. מה אוכלים? מבטיח הקב"ה לשומרי השמיטה והיובל - "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" התבואה שיזרעו בשנה הששית תספיק לסוף השנה השישית, שביעית שמינית עד תחילת השנה התשיעית. ובשנת היובל תספיק התבואה לארבע שנים. 48, 49, 50, 51.
7. התמודדות כלכלית – ומכירת נכסים: הנושאים הבאים בפרשה מדברים על אנשים שנכנסו לקשיים כלכליים ונדרשו למכור מנכסיהם. "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ" – ביטוי זה חוזר על עצמו מספר פעמים, ופירושו – כאשר ירד מנכסיו אחיך. התורה מדגישה לנו את היות העני הזה אחי – שנזכור ונתנהג כלפיו בהתאם, הן מצד המצווה לעזור לו לגאול את הקרקע חזרה לרשותו והן מצד הנושה יש לנהוג כלפי בעל החוב כאל אח.
א. אחיך שירד מנכסיו ומכר שדה או בית:– דינים שונים ישנם בין סוגי הבתים או השדות שמכר אחיך. בכולם יש לנו את המצווה להיות שם בשבילו ולעזו לו לגאולם. חלקם ניתן מיד לגאול, וחלקם לאחר מספר שנים. חלקם חוזרים ביובל וחלקם אם לא נגאלו נשארים לצמיתות ביד הקונה.
ב. תהיה שם בשבילו: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – כך מצווה התורה - תעזור לאחיך, תלווה לו, אל תקח ממנו הלוואה בריבית, "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּך".
ג. אחיך שנמכר לעבד: נמכר לך – "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ", ומצווה עליך לדאוג לו ולמשפחתו לכל צרכיהם ויהיה עמך עד שנת השמיטה. מצווה על ידי בן משפחתו לגאלו מעבדות. נמכר לגוי – מצווה לגאולו מיד הגוי.
8. לאחר פירוט המצוות העוסקות בחיי השגרה של עם ישראל בארצו, מסיימת הפרשה בשלושה פסוקים המחדדים לנו את מהותנו – "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים... לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם... אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'"
פרשת בחוקותי
פרשת בחוקותי חותמת את ספר ויקרא. נחלק את הפרשה לשלושה חלקים: 1. השכר אם נלך בחוקי ה' 2. העונש אם לא נשמע למצות ה' 3. המקדיש דבר מה לקודש.
9. השכר אם נלך בחוקי ה': "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – כלומר אם נקיים את המצוות הנקראות חוקים שאינן מובנות בדעת. "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" – קיום המצוות הסכליות המתישבות על הדעת. מבטיח לנו הקב"ה שישרה שכינתו בתוכנו ומתוך כך יהיו - גשמים בעיתם, ברכה ושפע ביבול, שלום בארץ, נצחון במלחמות אף מעטים מול רבים, פריון. "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם"
10. העונש אם לא נשמע למצות ה' - "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה" – "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם" "וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" וממשיכה התורה לפרט אם לא נשמע בקול ה' למרות העונשים הכבדים האלו, יוסיף ה' להענישנו – פי שבע מחטאינו. בצורת, הארץ לא תתן יבול, ובסוף גלות מארצנו לפזורות העולם.
11. למה גלות מן הארץ? מסבירה התורה לאחר שלא שמרנו על המצוות התלויות בארץ, לא שמטנו בשמיטה וביובל – תשלים הארץ בשוממותה את כל שנות ההשבתה.
12. ההבטחה: גלויות, צרות, רדיפות, שואה – הקב"ה לא שוכח אותנו! הקב"ה מבטיח שיזכור את הברית שכרת עם אבותינו להשיבנו בארץ הזאת והיא שלנו לעד. "וְאַף גַּם זֹאת (למרות הכל) בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר".
13. המקדיש דבר מה לקודש: נושא זה בא לבטא סוג אחר של הקרבת קרבן. הקרבן מלשון קרבה, דרך לבטא את רצוננו להתקרב לקב"ה. פרק זה החותם את ספר ויקרא מלמד על אדם שברצונו לבטא את תשוקתו לה' ולקרבתו מתוך הקדשת דברים אישיים לקודש. יש אדם שמקדיש את עצמו ואומר 'ערכי קודש לה'" או מקדיש ערך בן משפחה אחר. יש המקדיש בהמה טהורה, טמאה, שדה או אפילו את ביתו לה'. לכל ההקדשות הללו (מלבד בהמה טהורה שעולה לקרבן על המזבח) יש ערך כספי שאותו יש לתת בתמורה לדבר הנקדש.
